במדינה דמוקרטית כמו מדינת ישראל, ניתן להניח כי הערכים במערכת המשפט, יהיו מושתתים על ערכים מערביים ומודרניים. אלא מה? בישראל, לצד הערכים הדמוקרטיים, קיימים נושאים שבהם הדין הרלוונטי והכרעות יומיומיות, נעשות על פי ההלכה הדתית ובהתאם לדת הפונה. עם זאת, לעיתים, קביעות על פי ההלכה הדתית, מנוגדת לערכים דמוקרטיים אך עדיין מצויות בתוקף במדינת ישראל, גם בימינו אנו.

מכאן, שבית הדין הרבני הינו הערכאה הפוסקת על פי ערכי ההלכה היהודית ועל כך נרחיב במאמר שלהלן. במסגרת המאמר, נסקור: מהו בית הדין הרבני, מהי הערכאה המקבילה – בית המשפט לענייני משפחה, מהו מרוץ הסמכויות וכן נציג מספר נושאים הנדונים בבית הדין הרבני, כגון: שלום בית, גירושין ותביעת כתובה.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

בית הדין הרבני:

בית הדין הרבני הינו ערכאה משפטית אשר עקרונותיה ופסיקותיה מתבססות על פי דין תורה, גם אם לעיתים אלו עומדים בסתירה לעקרונות המשפט הישראליים הליברליים. סמכותו של בית הדין הרבני, מוקנית על פי חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). הנושאים המובאים לפתחו של בית הדין הרבני, הם בעיקרם נישואין וגירושין וזאת בשל סמכותו הבלעדית בישראל. מלבד הנושאים האמורים, יידונו נושאים העוטפים את ענייני הנישואין והגירושין של יהודים בישראל.

בבית הדין הרבני, בתפקיד הפוסקים, מכהנים דיינים, לרוב בהרכב של שלושה בכל תיק. דיינים אלו ימונו על ידי ועדת מינויים בראשות שרת המשפטים, כפי שמתקיים בעניינם של שופטים בבתי המשפט בישראל. בית הדין הרבני פרוס ברחבי הארץ, בפריסה של שניים-עשר בתי דין רבניים אזוריים. מעליהם, כערכאת ערעור, ממוקם בית הדין הרבני הגדול בירושלים. ככלל, עקרון העל של בית הדין הרבני, בהתאם להלכה היהודית, הינו שמירה על מוסד הנישואין וכבוד הדדי בין בני הזוג. על בסיס עקרון זה, יתקבלו כל החלטותיו ופסיקותיו הנוגעות לקיום התא המשפחתי.

ערכאה מקבילה – בית המשפט לענייני משפחה:

בית המשפט לענייני משפחה הינו הערכאה המקבילה לבית הדין הרבני וזאת לאור עיסוקה בנושאים הקשורים לתא המשפחתי, כגון: ילדים, אפוטרופסות, פונדקאות, אימוץ, סכסוכים משפחתיים בעלי אופי מסחרי, ירושות ועוד. סמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה מוגדרת בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו–1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לענייני משפחה"). חוק זה ובכלל זה בית המשפט לענייני משפחה, הוקמו כפועל יוצא ממסקנות של וועדה ייעודית בנושא. לוועדה זו קראו וועדת שינבויים. הוועדה המליצה על הפרדה והתמקצעות בכל הנוגע לתא המשפחתי. בוועדה הומלץ גם לקיים דיונים בדלתיים סגורות, בתחום דיני המשפחה. לפני חיקוק חוק בתי המשפט לענייני משפחה, דנו בעניינים האמורים בבתי משפט השלום וללא כל התמקצעות ספציפית בנושא.

"מרוץ הסמכויות":

לבתי הדין הרבני, כאמור, נתונה סמכות בלעדית לדון בנישואין וגירושין של יהודים בישראל. עם זאת , בית הדין יכול לדון בכל עניין, אשר מטבעו קשור לעניינים של "בינו לבינה". אי לכך, ישנם נושאים אשר בנסיבות מסוימות, ניתן יהיה לדון בהם בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה. לאור כפילות זו, הדין בתחום דיני המשפחה והגירושין בפרט – מגדיר כי המקום הראשון שבו תוגש הבקשה לדון בעניין – שם יידון התיק.

לדוגמא: גבר אשר ימהר להגיש בקשה לחלוקת רכוש לאחר הליך גירושין, בבית הדין הרבני, אזי שם ידונו בתביעה, גם אם האישה פנתה לבית המשפט לענייני משפחה (שכן היא עשתה זאת לאחר מכן). הדבר מכונה "מרוץ הסמכויות", אשר כשמו כן הוא – "המרוץ" אשר מנהלים ביניהם הצדדים, כדי להגיש את התיק בערכאה אשר החלטותיה תטיב עם מצבם – לכאורה. חשוב לציין, כי הערכאה אשר קיבלה את התביעה, שנייה, מנועה מלדון בתיק, למעט חריגים הנוגעים לכריכה שנעשית שלא בתום לב. אך לא נרחיב על הנושא הזה.

עניינים המגיעים לפתחו של בית הדין הרבני:

כאמור, בית הדין הרבני ידון בעיקר בענייני נישואין וגירושין וכן בכל הנושאים הנלווים להם. עם זאת, להליך הגירושין, יתלוו נושאים הקשורים מטבעם לענייני נישואין וגירושין. להלן, מספר נושאים אשר יתכן שיידונו בבית הדין הרבני:

• תביעות "שלום בית":

"שלום בית" הינו מושג הלכתי דתי, אשר קובע כי בני זוג צריכים לחיות באידיליה ויחסי הדדיות ושיתוף. עקרון זה הוא בבחינת עקרון על בבית הדין הרבני, בכל הנוגע לענייני גירושין בין בני זוג. מכאן, נובע הסכם שלום בית. זהו הסכם פרטני לכל זוג וזוג, אשר קובע חוזה והגדרות מנחים, שאותם צריכים לקיים בני הזוג, על מנת לשפר ולהטיב עם נישואיהם. מטרת ההסכם היא למנוע פרידה בין בני הזוג או אי הדדיות בניהול מערכת היחסים ביניהם. הסכם זה, לאחר יישומו והוצאתו לפועל, הוא הלכה למעשה – חוזה משפטי תקף ולכן חייב כל אחד מהצדדים לכבדו.

הסכם זה יכול להגיע בהמלצת בית הדין הרבני כאשר שניים מגיעים להליך גירושין, או לאור רצונם של בני הזוג. אפשרות נוספת היא תביעת שלום בית על ידי אחד מהצדדים וזאת בתגובה להגשת בקשת גירושין של הצד השני. ההסכם יכלול את כל העולה על רוחם של בני הזוג, לרבות: חיי השגרה, ניקיון, זמן משותף, טיפול בילדים וכו'. חשוב לדעת, כי ישנם מקרים שבהם נעשה שימוש ציני בתביעה לשלום בית, במטרה להתיש את הצד השני, על ידי ההגבלות המוטלות על שני הצדדים. אי לכך, שיקול הדעת בקיום ההסכם, ניתן לדייני בית הדין הרבני.

• גירושין:

הליך הגירושין מובא בפני בית הדין הרבני, כאשר בני הזוג או אחד מהם מעוניינים לסיים את קשר הנישואין ביניהם. יש לציין שברוב מדינות העולם, הליך הגירושין הוא אזרחי בלבד ואין מדובר בעירוב הדת בכל הנוגע לנישואין וגירושין. אך לא כך בישראל. לכל דת בישראל, קיים טריבונל משפטי דתי, אשר יסדיר את הגירושין של בני הזוג. כך גם באשר ליהודים, אשר הערכאה המוסמכת לדון בעניינם, היא בית הדין הרבני.

בדת היהודית, גירושין יעשו כנקודת מוצא אחרונה, לאחר שינסו לגשר בין השניים. לאחר מכן יבחן בית הדין הרבני, אם קיימת עילת גירושין, שהיא סיבה שבגינה הדת היהודית מאפשרת התרת נישואין. עילות הגירושין ביהדות, הן:

עקרות – כלומר, חוסר אפשרות להביא ילדים ובלבד שחלפה תקופה של עשר שנים, לפחות.

מומים ומחלות – דהיינו, מומים או מחלות אשר לא נודעו לבן/בת הזוג לפני הנישואין, כאשר בן/בת הזוג החולה ידע/ה על כך.

מעשה כיעור – כאשר האישה נוהגת בחוסר צניעות. למשל, אישה נשואה היושבת במקום סגור ומבודד עם גבר זר, מבצעת מעשה כיעור.

בגידה – כאשר אישה בוגדת בבעלה בקיום יחסים אינטימיים עם גבר אחר.

• תביעת כתובה:

תביעת כתובה, היא תובענה אשר יכולה להיות מוגשת רק לבית הדין הרבני, מכיוון שמדובר בנושא דתי המטופל רק בערכאה זו. כתובה היא מסמך שעליו יחתום הגבר לפני טקס הנישואין, שבו יתחייב לדאוג לכל מחסורה של האישה שלה נישא. בכתובה, הגבר ינקוב בסכום שאותו הוא מתחייב להעביר לאישה, במקרה של מוות שלו, או לחילופין, בעת גירושין של השניים. אלו המקרים שבהם אישה תוכל לתבוע את הסכום הנקוב בתביעה.

לא בכל מקרה תתקבל תביעת כתובה. ישנן נסיבות אשר מעלות או מקטינות את היכולת לתבוע כתובה. מקרים אשר יכולים להעלות את הסיכויים לזכייה בתביעת הכתובה, הינם: אם התגלו אצל הגבר בעיות רפואיות או בעיית אימפוטנציה, כאשר האישה לא ידעה עליהם לפני הנישואים של השניים, או התנהגות פסולה של הגבר. מקרים המקטינים ו/או מבטלים את הסיכויים לתביעת הכתובה, הם: פגמים בכתיבת הכתובה עד לכדי אי תקיפותה, או אי השתדלות האישה לקיים שלום בית (או בשל עזיבתה של האישה את הבית מסיבה לא מוצדקת, גם אם לא נמצאים בהליך שלום בית), מעשה של כיעור ובגידה מצידה ועוד.

סיכום:

בית הדין הרבני הינו ערכאה משפטית המחייבת את המתדיין לפניה, בהכרות של אופן קבלת החלטותיה, בהתאם לדת היהודית וכן את השוני המהותי בפסיקה בערכאות מקבילות – כלומר, בית המשפט לענייני משפחה. בשונה ממה שנהוג לחשוב, לא בכל עניין עדיף לגבר לפנות לבית הדין הרבני ולאישה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. לכן, מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר יוכל לכוון את הבא לפניו, בהתאם לנסיבות המובאות ולקדם את מעמדו בניהול התיק.