בישראל, נישואין וגירושין בין יהודים נעשים על פי הדין האישי – דתי. כלומר, על פי דין תורה. כך שבני זוג המבקשים להתגרש, יעשו כן בפני בית הדין הרבני. אך גירושין בבית הדין הרבני, הם אינם עניין של מה בכך, אלא בדומה לכל תביעה משפטית, יש להוכיח עילת גירושין.
מהי בעצם עילת גירושין? ואילו עילות גירושין קיימות?. על כך, במאמר שלהלן:
כיצד ניתן להתגרש בישראל?
כאמור, בישראל גירושין נעשים על פי הדין הדתי אישי, כך שמי שמבקש להתגרש יכול לעשות כן בשתי דרכים:
גירושין בהסכמה: זו הדרך הקלה ביותר, שכן אז אין צורך להוכיח קיומה של עילת גירושין. במצב כזה, על בני הזוג לחתום עלה הסכם גירושין, להגישו לבית הדין הרבני, ולקבל תוקף של פסק דין להסכמתם.
הגשת תביעת גירושין: ככל שאין הסכמה בין בני הזוג, הרי שאז יש להגיש תביעת גירושין. במסגרת תביעת גירושין יש להוכיח "עילה", שכן מדובר בתביעה לכל דבר ועניין. בית הדין הרבני לא יאשר גירושין בעלמא, אלא שיש להוכיח עילות בהתאם לדין הדתי יהודי, בין אם מדובר בתביעה של הבעל ובין אם מדובר בתביעה של האישה.
אילו עילות גירושין קיימות בדין העברי?
בגידה: בגידה מהווה עילת גירושין מובהקת על פי הדין הדתי. בגידה מוגדרת בדין הדתי, בתור קיום יחסי מין עם אדם אחר. הקושי בהוכחת עילת הגירושין מסוג בגידה, נובע מכך שיש צורך להוכיח מפורשות כי אכן התבצעה בגידה. לא דיי בהצגת טענה כללית לבגידה, אלא יש להוכיחה מפורשות.
ככל שמדובר באישה שבגדה בבעלה, ואכן מוכח שהיא עשתה כן, הרי שהדין הדתי מאפשר להטיל עליה סנקציות חמורות. כך למשל, מי שבגדה בבעלה, מוגדרת בתור אישה "שזנתה". אז, בית הדין רשאי לשלול ממנה דמי מזונות אישה (לא מזונות לילדים המשותפים). כמו כן בגידה הנעשית ע"י האישה, מביאה לכך שהיא לא תהיה זכאית לכתובתה. כמו כן, לפי הדין הדתי יהודי, גבר שאשתו בגדה בו, מחויב לגרשה.
מום פיזי: מום המצוי אצל הגבר או האישה מהווה עילת גירושין, דוגמא למומים: גידול או מחלת עור שמונעים אפשרות לקיום יחסי מין, ריח רע שמונע מבני הזוג לקיים יחסי מין, ועוד.
אלימות: אלימות של הגבר כלפי האישה, לרבות אלימות מילולית, השפלה, הטרדה, עשוי להוות עילת גירושין לפי הדין העברי. בנוסף, גם כאשר הגבר לא זן את אשתו, כלומר, דואג לכלכלת הבית, עשויה התנהגותו להוות עילת גירושין בידי האישה נגד הגבר.
ביצוע מעשה כיעור: בגידה, יש להוכיח בצורה נחרצת בפני בית הדין הרבני. לא דיי בהעלאת טענה כללית לקיומה של בגידה, אלא יש להוכיח מפורשות שהאישה אכן קיימה יחסי מין עם גבר אחר.
להבדיל מבגידה, "מעשה כיעור", קל יותר להוכחה. שכן דיי בכך שאישה בילתה בחברת גבר אחר (זר) במקום פתוח, כדי להוות מעשה כיעור. מעשה כיעור הוא בעצם כל מעשה לא ראוי אותו אישה עושה עם גבר אחר, למעט בגידה, שלגביה חל דין שונה כאמור. בניגוד לבגידה, במקרה שאישה עשתה מעשה כיעור, לגבר אפשרות לסלוח לה, ואין הוא חייב לגרשה.
אי קיום מצוות דתיות: כאשר מדובר בבני זוג דתיים, ההנחה היא שקיימת מבחינתם חשיבות לקיום מצוות דתיות בהתאם לאמונתם האישית. לכן, אם בן או בת הזוג מחטיאים איש את רעהו, קמה עילת גירושין. אי קיום מצוות דתיות בידי אחד מבני הזוג, באופן שעשוי להחטיא את בן הזוג השני, עשוי לבוא לידי ביטוי בהגשת אוכל לא כשר, אי הקפדה על תפילות, חילול שבת, ועוד. הדין הדתי רואה בהתנהגויות כאלו "כהחטאה" של בן הזוג. לכן, בית הדין עשוי להורות על גירושין במקרים כאלו, משום שלא ניתן לצפות מאדם המקיים אורח חיים דתי, לקיים חיי נישואין עם מי שלא עושה כן.
אי קיום יחסי מין: קיום יחסי מין הוא יישום של המצווה הדתית "פרו ורבו". כמו כן, הדין הדתי קובע כי כלל הלכתי המטיל על הבעל חובת: "כסותה ועונתה לא ייגרע". דהיינו חלה על הגבר חובה לקיים יחסי מין עם אשתו, וכך גם על האישה. כאשר אחד מבני הזוג לא מקיים יחסי מין עם רעהו בכוונה, קמה עילת גירושין.
שינו קיצוני באורח החיים: בית הדין הרבני מכיר גם במקרים שבהם אחד מבני הזוג שינה באופן קיצוני את אורח חייו. לדוגמא, אם הזוג נישא בימים שבהם שניהם היו חילונים, ולימים הבעל חזר בתשובה, והחל לקיים אורח חיים חרדי. עשוי בית הדין להכיר בקיומה של עילת גירושין בנסיבות העניין. שכן במקרה כזה חל שינוי קיצוני שעשוי להביא לעימות בלתי פוסק בין בני הזוג, ולפגיעה קשה בחיי המשפחה.
Leave A Comment