ניהול תיק בתחום דיני המשפחה, מצריך ידע רב, ניסיון משפטי וגם לא מעט רגישות ונחישות. ככלל, הליכי משפחה מסקרנים מאוד את הציבור הרחב ובצדק, משום שמדובר בתחום היקר לליבו של כל אדם, בין אם מדובר בהליך גירושין או בהסדרה של צוואה. לכן, חיברנו את המאמר המקיף שלהלן, שבו נסקור את עיקר עיסוקיו של עו"ד משפחה. על כל אלו, במאמר שלהלן:

תחום הנישואין והגירושין:

אחד התחומים העיקריים בענייני משפחה, הוא תחום הגירושין והנישואין. בישראל, ענייני גירושין ונישואין מוסדרים בהתאם לדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. כלומר, אין במדינת ישראל הפרדה בין דת למדינה בתחום דיני המשפחה. המשמעות היא, שישנם אזרחים רבים שנאלצים לעיתים למצוא דרכים חלופיות לנישואין, היות ואין באפשרותם להינשא בתחומי מדינת ישראל.

באשר ליהודים, קובע חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התש"יג-1953, כי נישואין וגירושין בין יהודים ייערכו על פי דין תורה. בכל הנוגע לאזרחים ישראלים שאינם יהודים, חל הדין הקבוע בחוק, הנקרא "דבר המלך במועצתו", המלווה את המשפט הישראלי עוד מימי המנדט הבריטי. הוראה זו נותנת לבתי הדין הדתיים הלא יהודים, כמו מוסלמים, דרוזים ונוצרים, את הסמכות לשפוט בענייני נישואין וגירושין. כלומר, מוסלמים במדינת ישראל נישאים אך ורק בהתאם לדין השרעי. כך גם לגבי נוצרים או דרוזים.

כלומר, יהודים נישאים במדינת ישראל בהתאם לדין הדתי-יהודי. אך מה הדין, כאשר בני זוג שאינם בני אותה דת, מבקשים להינשא במדינת ישראל? הדין הוא כי אין באפשרותם לעשות זאת, אלא בנישואין במדינה זרה. נרחיב על כך בהמשך.

לגבי גירושין, מעתה נתמקד בדין החל על יהודים. כאמור, הכלל קובע, כי בני זוג יהודים המבקשים להתגרש במדינת ישראל, יעשו כן על פי הדין הדתי. המשמעות היא, כי כאשר מבקשים להתגרש, יש לעשות כן באמצעות הגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני. לאחרון יש סמכות לדון בענייני נישואין, כאשר סמכותו כוללת גם תביעת כתובה, תביעת שלום בית, תביעת מזונות. כמו כן, היות וגירושין נעשים בהתאם לדין הדתי, הרי שבני זוג המבקשים להתגרש, צריכים להוכיח כי יש להם עילת גירושין בהתאם לעילות הנקובות בדין העברי-הלכתי. בין עילות הגירושין המוכרות בדין הדתי: בגידה הנעשית ע"י האישה, מעשה כיעור של האישה, סירוב לקיים יחסי מין, טענת פגם או מום גופני ועוד. תביעת גירושין היא תביעה משפטית לכל דבר ועניין, אשר במסגרתה יש להוכיח עילת תביעה ולקיים הליך משפטי. כמו כן, תביעת גירושין נידונה בפני שלושה דיינים בבית הדין הרבני ובעת הגשתה יש לשאת בתשלום אגרה.

לחלופין, כי תביעת גירושין ניתן לנהל גם בהסכמה. כלומר, בני זוג יכולים להגיע לידי הסכמה באשר לקיום הגירושין. במקרה כזה, כל מה שנותר לבני הזוג לעשות, הוא להגיש תביעה מוסכמת לבית הדין הרבני. במקרים כאלו ההליך קל יותר, מאשר ניהול תביעת גירושין כוללת.

נעיר, כי לבית הדין הרבני יש סמכות הבלעדית לדון רק בענייני נישואין וגירושין. מאידך, לבית הדין הרבני יש אפשרות להרחיב את סמכותו וכך לדון גם בענייני משמורת ילדים וענייני רכוש. זאת, במקרים שבהם צד להליך גירושין מגיש תביעת גירושין, שבמסגרתה הוא "כורך" את ענייני משמורת הילדים והמזונות, יחד עם תביעת הגירושין. במקרים כאלו הצד השני יכול לעתור לחוסר סמכות של בית הדין הרבני, אך יש להוכיח, בין היתר, כי הכריכה נעשתה שלא בתום לב.

מהי סרבנות גט?

כדי שבית הדין יוכל להורות על גירושין, על הבעל להעניק "גט" לאשתו. מדובר בטקס הגירושין המוכר בדין הדתי-יהודי. הבעל לכאורה "מגרש" את האישה. מדובר בפעולה ארכאית, אשר יש בה מן הפגיעה במעמד האישה. אך כאמור, בישראל אין הפרדה בין דת למדינה בכל הנוגע לנישואין וגירושין, כך שזהו המצב החוקי היום. לצערנו, ישנם בעלים רבים המסרבים להעניק גט לנשותיהם. המשמעות, במקרים כאלו, היא פגיעה קשה באישה.

אישה מסורבת גט, על פי הדת היהודית, היא אישה המוגדרת בתור "אישה עגונה", כלומר, אישה שעדיין נחשבת בתור "אשת איש". אשת איש, אינה יכולה להינשא שוב. בנוסף, היא אינה יכולה לקיים יחסי מין עם גבר אחר, משום שאז תוכר בתור אישה בוגדת ובמידה ותוליד ילדים לבן זוגה מחוץ לנישואין, הרי שילדים אלו יוכרו בתור ממזרים.

בעל אשר מסרב להעניק גט לאשתו, עלול להיענש באמצעות סנקציות. הכלל ההלכתי-יהודי בנוגע לסרבנות גט, הוא: יש לכפות על הבעל לתת גט לאשתו, "עד אשר אומר רוצה אני". בעבר, המשפט ההלכתי השתמש בכפייה פיזית. כלומר: שימוש בעינויים. אך במציאות המודרנית, הכפייה המוטלת על הבעל, היא כפייה כספית או סנקציה חוקית אחרת.

לבית הדין הרבני יש סמכות להורות על שלילת רישיון הנהיגה של הבעל, איסור על החזקת כרטיסי אשראי, כליאה מאחורי סורג ובריח ומגוון סנקציות נוספות. יתרה מכך, מסורבות גט רבות מגישות גם תביעות נזיקין נגד הבעל ובכך תורמות להגברת הלחץ על הבעל. ככלל, בתי המשפט לענייני משפחה הכירו בסרבנות גט, בתור פגיעה קשה באוטונומיה ובכבוד האדם. פגיעה זו הוכרה בתור פגיעה אשר מזכה את האישה (מסורבת הגט) בפיצוי כספי.

מהי תביעת כתובה?

כתובה היא למעשה ה"חוזה" הנחתם בין הבעל לאישה, בהתאם לדין הדתי-יהודי. במסגרת הנישואין, הבעל מתחייב בכתובה לפצות את האישה במקרה שבו יגרשה. לא פעם, בעלים רבים במסגרת נישואין, מציינים סכום גבוה מאוד בכתובה, שלכאורה יהיה עליהם לשלם בעת גירושין. מסתבר שבניגוד לסברה הרווחת בנושא, את סכום הכתובה על הבעל לשלם בעת גירושין. לאישה יש זכות לתבוע את הבעל בתשלום סכום הכתובה, במידה ובני הזוג התגרשו.

לכן, לעיתים, במסגרת תביעת גירושין, מוגשות תביעות ע"י האישה לתשלום הכתובה. סכום הכתובה, כאשר הוא מוצמד למדד, עשוי להגיע לסכומים גבוהים מאוד. עם זאת, פסיקת בתי הדין הרבניים קבעה, כי גם כאשר מוטל על הבעל לשאת בסכום הכתובה, יש לשאת בסכום ריאלי. עם זאת, חשוב להימנע מציון סכומים קיצוניים בכתובה, בעת נישואין.

מהם נישואין אזרחיים?

כאמור, בני זוג רבים אינם יכולים להינשא במדינת ישראל, מה שמחייב אותם לקיים מערכת יחסים זוגית ללא נישואין (כלומר, לחיות יחד כידועים בציבור. נרחיב על כך בהמשך), או לחלופין, להינשא במדינה זרה. בשנים האחרונות, זוגות רבים נישאים בקפריסין, בצ'כיה או בקנדה (שבה גם מכירים בנישואין בין זוגות חד מיניים).

אך חשוב לציין, כי נישואין אזרחיים במדינה זרה, הם בבחינת "אליה וקוץ בה". זאת, מכיוון שבישראל, נישואין וגירושין נערכים על פי דין תורה. כלומר, בני זוג שנישאו במדינה זרה, אשר מבקשים להתגרש במדינת ישראל, יהיו צריכים להתגרש בפני הערכאה הדתית. במילים אחרות: במידה ומדובר בבני זוג יהודים, שהיו יכולים להינשא בארץ אך העדיפו להינשא במדינה זרה, אזי בעת גירושין, יהיה עליהם להתגרש באמצעות הליך משפטי בבית הדין הרבני.

במידה ומדובר בבני זוג שלא היו יכולים להינשא בישראל (לדוגמא: בני זוג בני דתות שונות), אזי יהיה עליהם להגיש בקשה להתרת נישואין. בקשה זו נידונה בפני בית המשפט לענייני משפחה. האחרון רשאי להתיר נישואין של בני זוג ובלבד שניתנה חוות דעת של בית דין דתי רלוונטי, לפיה בני הזוג (מבקשי הבקשה) אינם מוכרים כנשואים כדין.

עוד נעיר, כי נישואין הנערכים במדינה זרה, הם נישואין המוכרים במדינת ישראל. לאחר הנישואין, יש לפנות למשרד הפנים ולהירשם כזוג נשוי בתעודת הזהות. במסגרת הפנייה למשרד הפנים, יש לצרף תעודת נישואין מקורית.

סיכום ביניים: עד כה, תיארנו את הנושאים הנוגעים לגירושין עצמם. ייצוג במסגרת הליך גירושין הוא עניין מורכב, המצריך ידע משפטי רחב וניסיון. לכן, במסגרת ניהול הליך גירושין, חשוב מאוד להיוועץ בעורך דין מיומן בתחום דיני המשפחה.

מהו בית המשפט לענייני משפחה?

עד כה, דנו בענייני נישואין וגירושין, הנערכים בפני בית הדין הרבני. הסברנו כי לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לדון בענייני נישואין וגירושין בין יהודים במדינת ישראל. אך בתחום דיני המשפחה, ישנה ערכאה משפטית נוספת ומהותית, הנקראת "בית המשפט לענייני משפחה". ערכאה זו הוקמה בשנת 1995, עם כינון חוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק בית המשפט"). במסגרת חוק בית המשפט, נקבע, כי תוקם ערכאה משפטית ייעודית, אשר שופטיה יתמחו בתחום דיני המשפחה וכן שעניינים הנידונים בו, יידונו בדלתיים סגורות.

לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בכל עניין משפחתי. כלומר: עניינים הנוגעים למחלוקות בין הורים וילדים, בני זוג, ידועים בציבור, ילדים והורים מאמצים, אחים, סבים וסבתות וכו'. כמו כן, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק, בין היתר, בתחומים הבאים: התרת נישואין, אימוץ, ירושות וצוואות, משמורת ילדים, שינוי שם, פונדקאות, מזונות (לבית הדין יש גם כן סמכות מקבילה לדון בענייני מזונות) ועוד. אך כאמור, לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בענייני נישואין וגירושין, שהרי סמכות זו שמורה אך ורק לבית הדין הרבני.

ייצוג בפני בית המשפט לענייני משפחה, מצריך גם הוא ידע וניסיון רב בתחום המשפחה. התמחות זו מצויה באמתחתו של עו"ד משפחה. מעתה, נדון במספר תחומים נוספים, הנוגעים לענייני משפחה:

ענייני מזונות:

אחד התחומים המעסיקים עורכי דין משפחה, הוא תחום המזונות. החובה לשאת בתשלום מזונות, היא חובה מוחלטת המוטלת על האב בהתאם לדין האישי-דתי שחל עליו. דמי המזונות נועדו לסייע בכלכלת ילדיו של האב ומניעת מחסור מהם. עד גיל 6 חובת האב לשאת במזונות היא מוחלטת. מגיל 6 עד גיל 15, חובת האב היא מוחלטת בכל הנוגע להוצאות ההכרחיות הנדרשות לגידול הילד. אך בכל הנוגע להוצאות נוספות (למשל: טיולים, חוגים, טיסות וכו'), מזונות האב נגזרים גם ממשכורתו וגם בהתאם ליכולת ההשתכרות של האם. מעל גיל 15, האב עדיין חב במזונות ילדים, אך גובה דמי המזונות נמוך יותר ונגזר מהשתכרותו של האב וכן מיכולת השתכרותה של האם.

נעיר, כי הליך תביעת מזונות יכול להיערך בפני בית הדין הרבני או בפני בית המשפט לענייני משפחה. ניתן להגיש תביעה נפרדת או תביעה הכרוכה במסגרת תביעת הגירושין.

שאלה שנשאלת היא: מה הדין, כאשר מדובר בחסרי דת? ובכן, החובה לשאת במזונות היא חובה המוטלת מכוח הדין האישי-דתי. החובה לשאת במזונות ילדים אינה קבועה רק בדין היהודי, אלא גם בדין המוסלמי והנוצרי. אך מה הדין במקרה שבו לאזרח ישראלי אין דין דתי רלוונטי, כי הוא חסר דת? האם במקרה כזה, ניתן לחייב אותו בתשלום מזונות? התשובה חיובית. החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, קובע, כי אדם אשר אין לו דין דתי רלוונטי, יחויב במזונות ילדיו בהתאם לחוק זה. כלומר, מהחובה לשאת במזונות ילדים, לא ניתן להתחמק.

ענייני משמורת ילדים:

עוד נושא שמעסיק עורכי דין בתחום דיני המשפחה, הוא ענייני משמורת ילדים. כאשר בני זוג מתגרשים, עליהם להסדיר את סוגית המשמורת. הורה אחד עתיד להישאר הורה "משמורן". כלומר, הורה הנושא בנטל הגידול השוטף בילדיו. לעומת זאת, ההורה השני עתיד ליהנות מ"הסדרי ראיה". כלומר, ימים קבועים במהלך השבוע וכל סוף שבוע שני, שבהם הוא יישא בנטל גידול הילדים. על מנת להכריע בסוגית המשמורת, יכולים בני הזוג להגיע לידי הסכם. אך במידה ולבני הזוג אין יכולת להגיע להסכם, עליהם לנהל תביעת משמורת בבית המשפט לענייני משפחה (או, במקרים מסוימים, בבית הדין הרבני).

במסגרת תביעת משמורת, על בית המשפט להכריע אך ורק בהתאם לעיקרון מהותי, הנקרא "עיקרון טובת הילד". כלומר, בית המשפט יטיל את נטל המשמורת רק על ההורה אשר מסוגלותו לשמש כהורה משמורת, היא הטובה ביותר לילד או לילדים המשותפים. כמו כן, לשם מתן החלטה בסוגית המשמורת, יימסר לבית המשפט תסקיר מטעם פקידת סעד אשר תבחן את יכולתם של ההורים. כל זאת על מנת להציג לבית המשפט תמונה כוללת על אישיות ההורים, יכולתם לשמש כהורים משמורנים וכן כדי לקבל תמונה מלאה על צורת חייהם של ההורים. אך כאמור, רק שיקולים של "טובת הילד", יעמדו בבסיס החלטת בית המשפט. זאת כפי שהדברים נכתבו בנידון ע"י בית המשפט העליון: "שיקול טובתו של הילד הוא שיקול-העל, השיקול המכריע. אכן, בצדו של שיקול זה יעמדו שיקולים נוספים – מעמדם של ההורים הטבעיים והאינטרסים של המבקשים לאמץ את הילד – אך כל שיקולים אלה שיקולים משניים יהיו וכולם ישתחוו לשיקול טובת הילד". (דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, תק-על 1995(3), 2156, 2200 (1995)).

סוגיה נוספת הנוגעת לדיני המשמורת, היא "משמורת משותפת". כיום, הורים רבים בוחרים שלא לפנות לאפיק הקבוע של משמורת המוטלת על הורה אחד והסדרי ראיה המוטלים על הורה אחר. הורים רבים בוחרים במשמורת משותפת על ילדיהם. משמורת משותפת, כשמה כן היא, משמורת המוטלת בצורה שווה על שני ההורים, על כל המשתמע מכך. שני ההורים אחראים באופן שווה על גידול הילדים. הילדים שוהים אצל שני ההורים באופן קבוע ובצורה שווה. נעיר, כי למשמורת משותפת עשויה להיות השפעה קלה על גובה המזונות, אך אין במשמורת משותפת כדי לבטל את חובת המזונות.

ענייני רכוש:

עד כה עסקנו בגירושין לגופם, המטופלים ע"י עורכי דין משפחה ובמספר נושאים נוספים הנוגעים בעקיפין לענייני גירושין, דהיינו: משמורת ילדים ומזונות. עתה, נתייחס לעוד נושא שמעסיק עו"ד משפחה והוא סוגיית חלוקת הרכוש בין בני זוג, בעת פרידה.

הכלל קובע, כי במסגרת הליך גירושין, הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק שווה בשווה ביניהם. זהו כלל "הסדר איזון המשאבים", הקבוע בחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973. כלומר, בהתאם להסדר איזון המשאבים, נוטלים את שווי כל רכוש בני הזוג (כלומר: דירות מגורים, עסקים, מוניטין עסקי, קניין רוחני, רכבים, תכשיטים ועוד) ומחלקים את שוויו באופן שווה, או שעורכים חלוקה ב"עין". עם זאת, חשוב להדגיש כי במסגרת הסדר איזון המשאבים, לא כוללים רכוש אשר אחד מבני הזוג קיבל בירושה או קיבל לפני הנישואין. כמו כן, לא נוטלים בחשבון קצבת זקנה שמתקבלת אצל אחד מבני הזוג וכן קצבת אלמנות או קצבה המשולמת לאחד מבני הזוג עקב נכות או תאונה.

נעיר, כי הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, הוא ברירת המחדל החוקית. אך את אותה ברירת מחדל, יכולים בני זוג לשנות, באמצעות חתימה על הסכם ממון. הסכם ממון הוא הסכם שנחתם בין בני הזוג, אשר עליו לקבל את אישורו של בית המשפט (במידה וההסכם נחתם במהלך הנישואין) או אישור של נוטריון (במידה וההסכם נחתם לפני נישואין). תכליתו של ההסכם היא: להסדיר את חלוקת הרכוש המשותף בעת גירושין.

הסכם ממון עשוי לחסוך מחלוקות קשות בעת גירושין וכן ליצור וודאות רבה אצל בני הזוג בתקופת הנישואין. אנו, כעו"ד משפחה, ממליצים בחום על עריכת הסכם ממון. נדגיש, כי מדובר בהסכם שחשוב מאוד לערכו בפני עורך דין, אשר בין היתר יסייע בייצוג ואישור ההסכם בפני בית המשפט.

באילו תחומים נוספים עוסקים עו"ד משפחה?

הרשימה שהוצגה עד כה, מתייחסת בעיקר לעניינים הנוגעים לתחום הגירושין והנישואין. אך עבודתו של עו"ד משפחה אינה מתמקדת רק בתחום הגירושין והנישואין, אלא בנושאים רבים שלא נסקרו במאמר זה. לדוגמא: ענייני ירושות וצוואות, הסכמים בתחום דיני המשפחה לרבות הסכמי פונדקאות וכו', ענייני אימוץ ילדים, ענייני אפוטרופסות ועוד.

כיצד נבחר עורך דין משפחה?

בחירה של עורך דין גירושין או עורך דין משפחה אינה עניין של מה בכך. יש לבחור עורך דין שאיתו אתם חשים בנוח ורוחשים כלפיו אמון. בנוסף, יש לבחור עורך דין אשר יענה על הצרכים הרלוונטיים לעניינכם המשפטי. להלן, מספר טיפים בנושא:

לבחור עו"ד שיש לכם איתו כימיה: כימיה ראשונית בין אנשים היא נושא שלא יסולא בפז. יש להיעזר רק בעו"ד משפחה אשר אתם חשים עמו בנוח.

לבחון את ניסיונו של עורך הדין: אומנם, ישנם עורכי דין צעירים ומבטיחים, אך ככלל, רצוי לבחור עורך דין בעל ניסיון, שצבר ניסיון בניהול תיקי משפחה ממגוון סוגים.

לבחון את המחיר: רצוי לבחור עורך דין טוב, אך חשוב גם לבחון את שכר הטרחה המתבקש. לא תמיד שכר הטרחה עשוי להיות תואם ליכולותיכם הכספיות.

לסיכום:

תחום דיני המשפחה הוא תחום עשיר ופורה, הכולל מספר ענפים משניים, כמו ענף הגירושין, ענף הצוואות, ענף האימוץ ועוד. תחום המשפחה מצריך ידע משפטי וניסיון פרטני בתחום זה ולכן, כאשר אתם עומדים בפני הליך משפטי בתחום המשפחה, חשוב מאוד לפנות לעורך דין מיומן בנושאים אלו.