נישואין אזרחיים

נישואין אזרחיים 2018-02-12T17:59:01+03:00

במקרים רבים, נישואין אזרחיים מהווים אלטרנטיבה לדין הדתי במדינת ישראל, אשר מהווה סמכות בלעדית בכל הנוגע לנישואין וגירושין. מכאן, שהסוגיה הנוגעת לנישואין אזרחיים, מהווה כר פורה לכתיבה ומחלוקות משפטיות. במאמר שלהלן, נסקור את הנושאים הבאים: הדין האישי בארץ, בית הדין הרבני וכן "מרוץ הסמכויות". כמו כן, נסביר על החלופות לדין הדתי, לרבות הגדרת ידועים בציבור ונישואין אזרחיים. בנוסף, נסקור את הליך הגירושין בבית הדין הדתי, נסביר על הנושאים הקשורים מטבעם להליך ועל התרת נישואין על פי הדין האזרחי.

נישואין אזרחיים

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ של עורך דין לענייני משפחה.

הדין האישי – נישואין וגירושין בישראל

א. בית הדין הרבני:

בית הדין הרבני, הינו הערכאה המשפטית הנוגעת ליהודים, שהיא בעלת סמכות בלעדית בנושאי נישואין וגירושין. את סמכותו, שואב בית הדין הרבני מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). מכאן, הדין החל בכל נושא נישואין וגירושין בישראל, הוא הדין הדתי, על פי כל דת. בית הדין הרבני פועל בהתאם להלכה היהודית, שבה עקרון העל, הוא שמירה על יחסי הנישואין ו"שלום בית", כנקודת מוצא. אי לכך, צעד הגירושין, מבחינת בית הדין, ייעשה וצריך להיעשות, בדרך כלל, רק לאחר שתמו כל הניסיונות לגישור בין בני הזוג. מלבד נישואין וגירושין, יכול בית הדין הרבני לעסוק בכל נושא אשר קשור מטבעו בענייני נישואין וגירושין. לדוגמא: תביעת כתובה, מזונות, תביעת שלום בית. לרוב, בבית הדין הרבני, מופיעים בהרכב של שלושה דיינים, שמקבילים לשופטי בית המשפט. דיינים אלו, ממונים על ידי ו ועדת מינויים בראשות שרת המשפטים, בדומה למינוי שופטים. בארץ קיימים 12 בתי דין רבניים בפריסה ארצית, כאשר ערכאת הערעור ממוקמת בירושלים ומכונה בית הדין הרבני הגדול. הערכאה המקבילה לענייני בית הדין הרבני, הינה בית המשפט לענייני משפחה. בקונפליקט של בית המשפט לענייני המשפחה, עם בית הדין הרבני, נדון בהמשך המאמר, תחת הנושא "מירוץ הסמכויות".

ב. "מירוץ הסמכויות":

כאמור, הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין, מוקנית אך ורק לבית הדין הרבני. כאמור, לבית הדין הרבני, יש גם סמכות לדון בנושאים נלווים. עם זאת, לבית הדין הרבני אין סמכות לעסוק בתביעות משמורת ילדים ורכוש וכן סמכותו לעסוק בתביעות למזונות היא סמכות מקבילה. לכן, ישנה ערכאה נוספת, הנקראת בית המשפט לענייני משפחה. בסמכותה לדון בכל נושא הנוגע לתא המשפחתי, לדוגמא: אפוטרופסות, יחסים בין בני זוג, אימוץ וכו'. אך ישנם שני מקרים שבהם לבית הדין הרבני, עשויה להיות סמכות לדון בענייני משמורת ורכוש וזאת כאשר כורכים את תביעת הגירושין עם אותן תביעות וכאשר מגיש התביעה מקדים להגישה בבית הדין הרבני. ללמדנו, כי היכולת לדון בנושאים נלווים לנישואין וגירושין, בשתי הערכאות, יצרה עם השנים, מעין מרוץ בין בני הזוג, שהרי הערכאה השנייה, שבה לא הוגש התיק, ראשון, מנועה מלדון בעניין ואם תחל לדון בו, אזי ייקבע שפסיקותיה בנושא, חורגות מסמכות. למען הסר ספק, נעיר כי רק לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בתביעת הגירושין לגופה – ולא לבית המשפט לענייני משפחה.

חלופה לדין הדתי

א. אילו זוגות יפנו לחלופה:

הזוגות אשר יוכלו להינשא בארץ, בהתאם לדין הדתי של דתם, הם אלו שדתם זהה, כלומר, זוגות שאינם "מעורבים". כמו כן, יוכרו רק זוגות אשר ההלכה העברית מכירה בהם ובדתם. כלומר, זוגות חד מיניים אשר אינם מוכרים על ידי הדת (וגם לא על ידי המדינה), לא יוכלו להינשא על פיה. כך גם זוגות שעל פי הדת הספציפית, אסורים לנישואין, כמו כהן וגרושה ביהדות. כל הזוגות האלה, יצטרכו למצוא אלטרנטיבה למיסוד הקשר הזוגי שלהם. גם זוגות המוכרים כאתאיסטים ו/או מחוסרי דת וכאלו שמטעמים אידיאולוגיים לא מוכנים להתנהג על פי מסורת הלכתית, יפנו לאלטרנטיבות נישואין.

ב. נישואין אזרחיים – חתונה אזרחית – הכיצד?

נישואין אזרחיים הינם נישואים רישומיים, אשר מזכים את בני הזוג באותן הטבות וזכויות החלות על זוגות נשואים, שקיימו טקס נישואין דתי והלכתי. ראשית, יש לציין, כי נישואין אזרחיים אינם מתקיימים בארץ ישראל, אם כי בארץ יש זוגות אשר נשואים בנישואין אזרחיים. הדבר מתקיים על ידי יציאתם של הזוגות הללו לחוץ לארץ, למטרת נישואין. המדינות שמאפשרות נישואין אזרחיים ומהוות יעדים פופולריים לביצוע הטקסים הנ"ל, הן: קפריסין, פראג וקנדה, אשר קיימת בה הכרה בנישואין של זוגות חד מיניים. לאחר נישואין במדינת המכירה בנישואין אזרחיים, המאפשרת נישואין של כאלו שאינם תושבים, הזוג יקבל תעודת נישואין רשמית, יחד עם חותמת "אפוסטיל". לאחר מכן, יחזרו בני הזוג לארץ להירשם כנשואים, כפי שהם, על פי המדינה שבה נישאו וזאת כמעין עקיפת החוק הדתי הקיים. בעבר, לא היה ניתן להירשם במשרד הפנים, לאחר נישואין בחו"ל, אך לאחר פסיקה בבית המשפט העליון, נקבע שפקיד הרישום במשרד הפנים אינו בעל סמכות לקבל החלטה בדבר הרישום ומכאן, שזוג אשר מגיע רשום כנשוי, יירשם כך במרשם. נוסיף כי בישראל, לשם הכרה בנישואין שנערכו במדינה זרה, על הנישואין להיות תקפים במדינה הזרה.

ג. ידועים בציבור:

בני הזוג יכולים שלא להינשא כלל ולזכות בזכויות וזכאויות המגיעות לזוגות נשואים וזאת על ידי הגדרתם כ"ידועים בציבור". לרוב, אלו יוגדרו בתור בני זוג אשר גרים תחת קורת גג אחת, בעלי חשבון בנק משותף (ניהול משק בית משותף) וניכר עליהם כי הם מקיימים קשר זוגי אינטימי. זוגות אלו, המוכרים בתור ידועים בציבור, החלו אט אט ליהנות (מכוח הפסיקה והתפיסה החברתית) מכל הזכויות, בכל המוסדות הממשלתיים, לדוגמא: ביטוח לאומי על כל זכאויותיו, הכרה כיורשים חוקיים, זכות לרכוש וקבלת משכנתא ואף זכות לאמץ ילדים כזוג.

אגב, ידועים בציבור יכולים לתת תוקף להגדרתם, על ידי מסמך משפטי המצהיר על מעמדם, בעיקר על ידי הסכם חיים משותפים. הסכם זה נערך בין בני זוג שחיים יחדיו, לאו דווקא ידועים בציבור, אלא גם זוגות חד מיניים ואפילו זוגות שטרם נישאו. הסכם זה, בשונה מהסכם ממון, כולל את כל הנושאים הכלולים במהלך חיים של זוג. הבה נפרט מספר נושאים אשר יכולים להיכלל בהסכם חיים משותפים וזאת לפי רצונם והחלטתם של שני בני הזוג: הצהרה אשר מכירה בזוגיותם (כמו ידועים בציבור), הסדרת ענייני רכוש – כולל פירוט הרכוש שצבר כל אחד מהצדדים לפני הזוגיות וכן כיצד יחולק הרכוש הקודם והרכוש המצטבר המשותף בעת פרידה, הסדר מגורים של השניים, צוואות וירושות, ניהול משק בית וכן ילדים – במידה ואכן יש רצון להביא ילדים.

הליך הגירושין

א. הליך הגירושין – ועילות הגירושין על פי הדת היהודית:

כאשר בני זוג הנשואים לפי דת משה וישראל, יבקשו לסיים את חיי הנישואין, הם יאלצו לעבור מסכת גירושין בפני בית הדין הרבני. לרוב, ינסו בבית הדין הרבני לגשר בין השניים וזאת לאור עקרון העל בהלכה היהודית והוא "שלום בית". כלומר, ינסו להשכין שלום ורעות הדדית בין צד אחד למשנהו, כפי שפירטנו לעיל. על פי הדת היהודית, כדי לסיים קשר נישואין, יש צורך בעילת גירושין, שהיא סיבה המנויה בדין, שלפיה ניתן לסיים את קשר הנישואין של בני הזוג. עילות הגירושין הן כדלקמן:

עקרות – עילה זו עומדת הן לגברים כלפי נשותיהם ולהיפך. עילה זו יכולה להיטען, גם אם מבחינה רפואית, לא צוין כי אחד מהם עקר.

מומים ומחלות – זו עילה נוספת לגבר כלפי אשתו ולהיפך. במידה והיו לאחד מבני הזוג, מומים או מחלות אשר לא היו ידועים לבן הזוג לפני החתונה, אזי בית הדין הרבני יכול להורות על גירושין. אם המחלה החלה או שבן הזוג החולה גילה עליה רק במהלך הנישואין, אזי עילה זו איננה תקפה או מתקיימת.

מעשה כיעור – עילה זו עומדת כנגד האישה והיא משמשת את הגבר בלבד. מעשה כיעור מוגדר על ידי בית הדין הרבני, כמעשה שאישה צנועה לא תעשה כאשר היא נשואה. בעגה היומיומית, נהוג לכנות זאת כ"חשד לבגידה". חשד לבגידה יוגדר על ידי בתי הדין הרבני, גם כאשר התקיימו סיטואציות חברתיות, המוכרות לחברה דמוקרטית–חילונית, כמעשים תמימים. לדוגמא: אשה וגבר הנמצאים בחדר סגור, יחדיו, גם אם הדבר נעשה במסגרת עבודתם. במקרה כזה, בתי הדין הרבניים יכולים לטעון כי האישה ביצעה מעשה כיעור. נגד הגבר לא תובא טענה זאת, מכיוון שהעילה לא חלה עליו.

אי קיום יחסי מין – על פי ההלכה, הגבר מחויב לקיים עם אשתו יחסי מין וזאת לפי הדין הדתי, הגורס כי את "כסותה ועונתה לא יגרע". הביטוי מתייחס לכלכלת האישה, מלבושיה ומגורים סבירים ולפי פרשנים ורבנים, גם סיפוק מיני.

בגידה – עילה שעומדת לטובת הגבר כנגד אשתו. מדובר בבגידה ממשית, עם ראיות לקיום היחסים האסורים, אחרת הדבר היה נתפס כמעשה כיעור. על פי ההלכה היהודית–דתית, בגידה הינה מעשה ניאוף של האישה עם גבר שאינו בעלה – "בעילת זנות". כאשר הבגידה מוכרת על ידי בית הדין הרבני, האישה אסורה "לבעלה ולבועלה". כלומר, זו עילה המחייבת גירושין באופן מוחלט. במידה ויסלח הגבר לאישה על הבגידה, עדיין לא יאפשרו בתי הדין הרבניים את חזרתו לאישה. יתרה מכך, במידה והאישה תרצה להתחתן בעתיד עם הגבר שבגדה עמו, לא תוכל לעשות כן, מכוון שהדבר יירשם במרשם בתי הדין הרבני ויחול עליהם איסור נישואין.

לאחר מציאת עילה מתאימה וזאת על ידי בירור בבית הדין הרבני, בעזרת טענות של הצדדים והבאת ראיות על ידם, יבוצע אקט סמלי, על פי ההלכה, שבו יאמר הגבר לאשתו "מגורשת, מגורשת, מגורשת". זהו בעצם טקס סידור הגט.

ב. פירוק הנישואין – נושאים הקשורים מטבעם:

בין אם מדובר בנישואין כדת משה וישראל ובין אם מדובר בהתרת נישואין (על כך, נסביר בהמשך), סיום יחסיהם של זוג, אינו מסתכם רק בסיום הקשר ביניהם. ישנם נושאים רבים המלווים את התהליך, מכיוון שהשניים בחרו אי שם, בעברם, לקיים חיים משותפים. להלן, מספר נושאים עיקריים:

משמורת ילדים וזמני שהות (הסדרי ראיה) (במידה ויש ילדים משותפים):

משמורת ילדים הינה קביעה אודות מגוריו של הילד ומרכז חייו העיקרי. ההחלטה על זהות ההורה המשמורן, תבוא לידי ביטוי, או בהסכמת ההורים או על ידי החלטת בית המשפט, בתוספת של ייעוץ ותמיכה של עובדי רווחה. זאת, על מנת לקבל החלטה שהיא לטובת הילד הספציפי. טובת הילד הינה עקרון על, בכל הנוגע להחלטת בית המשפט, לגבי נושאים הקשורים לילדים. ישנם שני סוגי משמורת עיקריים והם: משמורת בלעדית – שבה הורה אחד יוגדר משמורן ואצלו ישהה הילד. ההורה השני יזכה בהסכם "זמני שהות (הסדרי ראיה)", שבו יוגדרו מפגשיו עם הילד. לרוב, הסכם בסיסי יכלול שני מפגשים שבועיים וכן סופי שבוע, לסירוגין. הסכם מורחב יכלול גם לינה, במקרים רבים. הסכם זה, יהיה בעל תוקף משפטי ולכן, כל הפרה שלו עלולה להוביל לסנקציות משפטיות. משמורת נוספת היא משמורת משותפת – שבה יחולק זמנו של הילד בין אביו לאמו. כפועל יוצא, לילד יהיו שני בתים, עם חדר בכל אחד מהבתים. משמורת משותפת, כשמה כן היא: משמורת אשר מחולקת באופן שווה בין ההורים מבחינת זמני השהייה של הילדים. כיום, משמורת משותפת היא שכיחה למדי אצל הורים רבים.

מזונות ילדים:

הדין הקובע בכל הנוגע למזונות ילדים במדינה, הוא הדין הדתי, שממנו נשאבו עקרונות המזונות. ילדים עד גיל 6, מוגדרים בדין העברי "קטני קטנים". חובת התשלום במקרים אלו הינה מוחלטת והיא מוטלת על האב. מזונות עד גיל 6, הם מזונות מדין חובה ולכן האב חייב בהם באופן מוחלט.

לעומת זאת, ילדים מגילאים 6 ועד גיל 15, מסווגים ככאלה, שעל פי הדין העברי, מחויב האב, מכוח דין חובה, לשלם את ההוצאות הבסיסיות עבורם, כאשר בכל הנוגע להוצאות הלא בסיסיות, האב ישלם בהתאם ליכולת הכלכלית של האם.

מגיל 15 ועד גיל 18, מוגדרים מזונות הילדים כדין צדקה. דהיינו, הדין העברי אינו מחייב מזונות בגילאים האלו, אלא אם יכולתם הכלכלית של ההורים מאפשרת זאת. בשל החובה בישראל ללימודים, ישולמו מזונות עבור ילדים בגילאים הללו, אם כי בתעריף מופחת.

ילדים בגירים מעל גיל 18, לא מחייבים את ההורים במזונות, לא בדין העברי ולא בדין הישראלי, אם כי הפסיקה קובעת כי כאשר יש להורים מסוגלות, יהיה ניתן לפסוק לטובת ילדיהם מזונות בגירים וזאת לאור תרבות החיים במדינת ישראל, המחייבת גיוס לצה"ל ואי יכולת לעבוד.

חלוקת רכוש:

במידה ובמהלך חיי הנישואין, הצטבר רכוש משותף לבני הזוג, יאלצו בני הזוג לחלק את נכסיהם המשותפים, או בהתאם להסכם שנכתב בטרם עת (הסכם ממון או הסכם חיים משותפים), או על פי הדין בישראל, שהוא חוק יחסי ממון, התשל"ג– 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), אשר חל על כל זוג שנישא לאחר שנת 1974.

חוק זה מגדיר חלוקה שווה של נכסיהם המשותפים של השניים וזאת בהתאם לחזקת איזון משאבים, לפיה, במסגרת גירושין, הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק באופן שווה. זו, למעשה, ברירת המחדל החוקית מכוח חוק יחסי ממון. זאת ועוד: חוק זה, קובע כי "כלל הרכוש המשותף" יהיה למעשה רכוש בר איזון, לרבות – נכסי נדל"ן, רכוש פיזי, קופות גמל, מוניטין וכו'. עם זאת, ישנם סוגי רכוש שלא יילקחו בחשבון, כמו למשל – קצבת נכות, קצבת אלמנות, קצבת זקנה, רכוש שקיבל אחד מבני הזוג במתנה או רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין. עם זאת, על חזקת איזון המשאבים אפשר להתנות וזאת באמצעות חתימה על הסכם ממון. גם בית המשפט רשאי לסטות מחזקת איזון המשאבים, אך זאת רק במקרים מיוחדים, בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ובהתחשב ביכולת ההשתכרות של בני הזוג ומסת הנכסים שלהם. עם זאת, סמכות זו היא חריגה ובית המשפט לא יעשה בה שימוש בקלות.

ג. גירושין אזרחיים – התרת נישואין:

התרת נישואין הינה מושג המוגדר בחוק הנקרא שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית) התשכ"ט–1959 (להלן: "חוק התרת נישואין"). התרת נישואין תחול על כל זוג שאינו נישא בנישואין דתיים, לרבות: בני זוג מעורבים בדתם, חסרי דת או כאשר קיים חשש כי אחד מבני הזוג אינו יהודי באופן וודאי ("ספק יהודי" – מי שהוריו עלו ארצה ויש ספק לגבי עברם היהודי). במקרים הללו, בטלה סמכותו של בית הדין הרבני בדבר נישואין וגירושין ולכן חוק זה מסדיר את כל הליך הפרידה של הזוגות המצוינים, כמקביל לתהליך הגירושין.

התרת הנישואין תעשה בבית המשפט לענייני משפחה וזאת בהתאם לסעיף 1 לחוק התרת נישואין. בני הזוג יגישו את בקשתם להיפרד וכן יציינו את הסיבה שבגינה הם מעוניינים לעשות זאת. בית המשפט לענייני משפחה, יבחן את הנושא ויעביר ממצאיו, בתחילה, לראש בית הדין הרלוונטי על פי העדה הרלוונטית, על מנת לבחון האם ניתן להחיל על השניים דין דתי. אם בית הדין הדתי יורה כי בני הזוג לא נשואים לפי אחת הדתות הרלוונטיות אליהם, הרי שאז הדיון יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה. האחרון, מוסמך במקרה כזה, להתיר בעצמו את הנישואין. התרת נישואין, כשמה כן היא, הפסקת הנישואין.

חשוב להעיר, כי בניגוד לסברה רווחת, כאשר בני זוג נישאים במדינה זרה, אך לא הייתה להם כל מניעה להינשא במדינת ישראל, אזי במהלך גירושין, הם יצטרכו להתגרש בבית הדין הדתי, שהרי הדין הוא כי נישואין וגירושין בישראל ייערכו לפי הדין הדתי.

לסיכום:

במאמר הזה, הסברנו על נישואין אזרחיים, על גירושין אזרחיים וכן על ההיבטים הנוגעים לגירושין, בין אם הם נערכים מכוח הדין הדתי ובכלל. במאמר הסברנו בהרחבה על דיני הגירושין בישראל. ניתן ללמוד בקלות, כי גירושין הם עסק מורכב למדי ולכן חשוב מאוד להיעזר בעורך דין גירושין בעל ניסיון.

שאל אותנו שאלה

שאל אותנו שאלה

    לייעוץ משפטי צרו קשר

    לפגישת ייעוץ התקשרו:

    052-2927602

    03-6521605

    או צרו איתנו קשר באמצעות הטופס

      Call Now Button דילוג לתוכן