הליך גירושין מכיל מספר הליכי משנה שמהווים חלק בלתי נפרד לשם פרידה סופית בין בני הזוג. בין אותם הליכים ישנה כמובן תביעת הגירושין, שבסיומה יתגרשו בני הזוג מבחינה משפטית ופורמאלית. אך במקביל, במסגרת הליך גירושין בני הזוג צריכים גם להסדיר את סוגיית הרכוש המשותף שלהם וכן את סוגיית מזונות הילדים, במידה וישנם. עם זאת, במאמר שלהלן, נעסוק בנושא אחר, שגם אותו בני זוג צריכים להסדיר במסגרת הליך גירושין, שהוא נושא משמורת הילדים והסדרי ראיה. אין ספק שמדובר באחד הנושאים היקרים והחשובים ביותר לבני הזוג, שהרי אין דבר יקר יותר לאדם מאשר ילדיו.

בהליכי משמורת ילדים, יכריע בית המשפט, תוך הסתייעות בעובד סוציאלי, מי מההורים ייהנה ממשמורת בלעדית ובהתאמה כיצד ייערכו הסדרי הראיה לטובת ההורה הלא משמורן. הסדרי ראיה, הם כינוי לזמנים שבהם ההורה הלא משמורן מבלה עם ילדיו. עם זאת, משמורת ילדים יכולה לבוא לידי ביטוי גם במשמורת משותפת, דהיינו – משמורת שבה שני ההורים נוטלים אחריות שווה מבחינת זמנים, על ילדיהם.

במאמר שלהלן, נעסוק קודם כל בשאלות – מהי משמורת ילדים וכן מהי חזקת הגיל הרך, המהווה עיקרון יסוד בדיני משמורת הילדים בישראל. כמו כן נעסוק בשאלות – מהם הסדרי ראיה ומה ניתן לעשות כאשר מי שנהנה מהסדרי ראיה, מפר אותם. בנוסף, נדון בעוד מספר שאלות, כגון – איזה בית משפט מוסמך לעסוק בענייני משמורת ילדים, האם ניתן להעביר את המשמורת מהורה להורה וכן מה הדין באשר למשמורת משותפת, שהפכה להיות מאוד שכיחה בשנים האחרונות בקרב זוגות גרושים. כל זאת, לידיעתכם/ן ולנוחיותכם/ן הגולשים והגולשות.

לפני שנתחיל, נבקש להעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי פרטני. לשם כך ניתן ומומלץ לפנות למשרדנו.

משמורת ילדים – ביאור מונחים

משמורת ילדים היא מונח המתייחס לזכות הניתנת להורה מסוים לשמש בתור הורה משמורן, או לחלופין, לזכות המוקנית לשני ההורים להיות משמורנים מבחינה טבעית, על פי דין, במידה ובני הזוג אכן חיים יחדיו תחת אותה קורת גג. ככלל, בעת שבני זוג נשואים ומגדלים יחדיו ילדים, הרי ששניהם מוגדרים בתור משמורנים ואפוטרופוסים טבעיים לילדיהם. שניהם חייבים בחובת החינוך לטובת ילדיהם ושנים מחויבים לדאוג לשלומם של ילדיהם וביטחונם הכלכלי. המונח "אפוטרופסות" הוא המונח הרלוונטי, על פי דין, המטיל על הורים את החובה לדאוג לצרכי ילדיהם. כך קובע סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות והאפוטרופסות"). סעיף זה קובע שאפוטרופסות – "כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו".

עם זאת, בעת גירושין בין בני זוג, בני הזוג לא מפסיקים לשמש בתור הורים והחובה המוסרית והמשפטית שלהם לא תמה בשל גירושין, אלא משתנה מבחינה טכנית. במילים אחרות, בעת גירושין, בני זוג צריכים להסדיר את השאלה מי ישמש בתור הורה משמורן וכן בהתאמה האם שני ההורים ישמשו בתור משמורנים במשותף. לחילופין, עולה השאלה כיצד ייראו הסדרי הראיה, במידה ויוכרע כי אחד מבני הזוג ישמש בתור משמורן בלעדי.

חשוב להדגיש כי בעת גירושין, בני זוג יכולים להסדיר את סוגיית המשמורת במספר דרכים. הדרך הראשונה היא באמצעות הסכמה. ההורים יכולים להסכים על נושא המשמורת וכן על נושא הסדרי הראיה. מצד שני, בני הזוג יכולים לנהל הליך משפטי ולבקש מבית המשפט להכריע בכל הנוגע למשמורת הילדים. הליך משפטי בענייני משמורת יכול להיות הליך מורכב מאוד, אשר כולל גם מעורבות של עובד סוציאלי הבוחן את מסוגלותם ההורית של בני הזוג ובסופו של דבר מחווה את דעתו בפני בית המשפט. אגב, כאשר בין בני הזוג עולה מחלוקת בעניין משמורת הילדים, ניתן עד להכרעה סופית, לעתור בפני בית המשפט בתביעה למשמורת זמנית – על מנת לאפשר לילדים קיום תקין עד להכרעה סופית בעניין המשמורת. חשוב להדגיש נקודה אחת הנוגעת במישרין למחלוקות משפטיות בענייני משמורת ילדים. הכלל הוא כי בית המשפט יכריע בתביעות משמורת בהתאם לעיקרון-על אחד והוא עיקרון טובת הילד. רק טובת הילד היא שעומדת לנגד עיני בית המשפט ובפרט – היכן ייטב לילד לגדול, עם מי מההורים הוא ייהנה מזמן איכות רב יותר, היכן טוב יהיה לילד לגדול מבחינה חברתית ומבחינה חינוכית ועוד.

המסקנה היא שבית המשפט יטיל את המשמורת בהתאם לטובתו של הילד. כך למשל, אם בית המשפט ימצא שטובת הילד באה לידי מימוש בצורה המיטבית ביותר אצל האב, הרי שהוא עשוי להטיל את המשמורת על האב (במידה ולא חלה חזקת הגיל הרך, שעליה נרחיב בהמשך). לחלופין, במידה ובית המשפט ימצא כי טובת הילד תהיה מרבית בהתקיימה של משמורת משותפת, הרי שאז הוא עשוי להטיל את המשמורת על ההורים באופן משותף, אפילו אם אין בין ההורים הסכמה על משמורת משותפת.

מהם הסדרי ראיה?

הסדרי ראיה הם בעצם המונח המשלים למונח "משמורת". הורה שמוטל עליו לשמש בתור הורה משמורן, הוא זה אשר יהיה אמון ואחראי על הגידול השוטף של הילד או הילדים המשותפים. עם זאת, כאשר מוטלת משמורת בלעדית על צד אחד, הצד השני יזכה בהסדרי ראיה. הסדרי ראיה הם כינוי לימים קבועים במהלך השבוע ובסופי שבוע, שבהם ההורה הלא משמורן, נהנה מבילוי עם ילדיו וכן זוכה להיות אחראי על גידולם וטיפולם בימים אלו. נעיר שהסדרי הראיה המקובלים הם יומיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. כלומר – ההורה המשמורן אחראי על גידול הילדים ברוב הזמן וההורה הלא משמורן אחראי על הטיפול בילדים בזמן הסדרי הראיה. עם זאת, חשוב להדגיש שכל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו. ישנם מקרים שבהם הסדרי הראיה רחבים בהרבה וישנם מקרים שבהם הסדרי הראיה מאוד מצומצמים.

מה הדין במקרה של הורה המפר הסדרי הראיה

הפרה של הסדרי ראיה באופן תכוף, היא קודם כל לא מוסרית, משום שאין דבר עצוב יותר, מאשר לראות ילד המחכה להורה שלא מגיע ומתאכזב. הפרה של הסדרי ראיה פוגעת גם בהורה המשמורן, אשר "בונה" על הזמן שבו הילדים המשותפים ישהו עם ההורה השני. אי לכך, להפרה תכופה של הסדרי ראיה, עשויות להתלוות סנקציות. עתה, חשוב מאוד להדגיש, שלא כל הפרה של הסדר ראיה ולא כל "הברזה" חד פעמית או דו פעמית מקימה עילה לסנקציות, אלא יש לבחון באמת האם מדובר בהפרה תכופה, המעידה על זלזול וחוסר רצון לבלות עם הילדים המשותפים.

אי לכך, כאשר הורה מפר הסדרי ראיה באופן תכוף, ניתן לפעול בשני מישורים: מישור 1 – במקרה של הפרות תכופות של הסדרי ראיה, ניתן להגיש בקשה לבית המשפט לקנוס את ההורה המפר, בכל פעם שיפר את הסדר הראיה. לא אחת בתי המשפט פוסקים לחובת הורה המפר את הסדרי הראיה, קנסות קבועים, על כל הפרה מרגע ההחלטה ואילך. אותם קנסות יכולים לעמוד על שיעור של מאות ולעיתים אפילו אלפי שקלים. מישור 2 – אפשרות אחרת שבה ניתן לנקוט בעת הפרה קבועה של הסדרי ראיה, היא באמצעות הגשת בקשה לבית המשפט לצמצם את הסדרי הראיה. כלומר, אם הסדרי הראיה של ההורה המפר עומדים על יומיים בשבוע וכל סוף שבוע שני, אזי אפשר לבקש מבית המשפט לצמצם את ההסדר ליום אחד בשבוע בלבד. ברור כי הורה שלא מקיים את הסדר הראיה, כנראה שלא מעוניין להיות בקשר רציף מידי או בכלל עם ילדיו. לכן, גם אפשרות זו, היא אפשרות שכדאי לבחון.

עם זאת, נדגיש כי הפרה של הסדרי ראיה, אומנם מקימה עילה להטלת סנקציות מסוימות כפי שהסברנו, אך לא מומלץ לפעול למימוש אותן סנקציות, מבלי להיוועץ קודם כל עם עורך דין גירושין בעל ניסיון.

חזקת הגיל הרך – להלכה ולמעשה

אחד הביטויים המוכרים ביותר לציבור הישראלי, הוא חזקת הגיל הרך. נסביר – סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע כי בהיעדר נסיבות מיוחדות בעניינים הנוגעים למשמורת ילדים, תועבר משמורת על ילדים עד גיל 6 לאמם. הבה נצטט את הסעיף, בשל חשיבות הדברים – "רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". בסיסה של החזקה הזו נובע מתפיסה סוציולוגית ומשפחתית וכן פסיכולוגית, שלפיה ילדים עד גיל 6 קשורים יותר לאמם.

החזקה הזו, באה לידי ביטוי בחוק הכשרות והאפוטרופסות. בין היתר, קיימות גם טענות נגדיות רבות נגד החזקה הזו, אשר גורסת כי במציאות המודרנית יש לאפשר גם לאבות ליהנות מזמן שווה עם ילדיהם. אחת הטענות הקשות שמועלות נגד חזקת הגיל הרך, נוגעת לחובת המזונות, המוטלת על האב, גם במקרים שבהם קיימת משמורת משותפת (נתייחס לכך בהמשך, כאשר נעסוק בדין הנוגע למשמורת משותפת). בשנים האחרונות היו מספר ניסיונות לשנות את חזקת הגיל הרך, בין היתר באמצעות חקיקה שאף תלויה ועומדת בכנסת, אך נכון לעתה טרם חל שינוי בחזקה. בנוסף נעיר, כי חלו שינויים בעמדת בתי המשפט, שהחלו להגמיש במעט את החזקה האמורה. כך למשל, אם בעבר בתי משפט היו נמנעים מלאפשר לתינוקות לישון אצל אביהם במסגרת הסדרי משמורת, הרי שכיום ניתן למצוא פסיקה שמאפשרת את האמור ובכלל זה פסקי דין שגמישים יותר בכל הנוגע להסדרי ראיה לתינוקות.

בהתחשב בכל האמור עד כה, הדין הנוכחי הוא כי בהיעדר נסיבות מאוד מיוחדות, משמורת על ילדים עד גיל 6 תועבר באופן אוטומטי לאם. נסיבות מיוחדות, לצורך העניין, הן נסיבות הנוגעות למצב בריאותי, ביטחוני ועוד, אשר יש בהן כדי למנוע מהאם לשמש כמשמורנית.

סיכום ביניים לעניין חזקת הגיל הרך. הכלל קובע כי במידה ולא קיימת בין בני זוג הסכמה לגבי טיב ואופן הסדרת המשמורת ובמידה וילדי בני הזוג טרם חצו את גיל 6, הרי שהמשמורת תועבר לרוב לאם, אלא אם קיימות נסיבות חריגות ומיוחדות.

העברת משמורת במקרים חריגים

שאלה שאנו נשאלים לעיתים תכופות, היא: האם אפשר להורות על העברת משמורת? הבה נחדד את השאלה – ניקח סיטואציה שבה המשמורת על שני ילדים הוטלה על האם. האם אכן שימשה בתור אם למופת וביצעה את עבודתה ההורית נאמנה. עם זאת, האם חלתה לפתע במחלה קשה המונעת ממנה לגדל את ילדיה. מה הדין במקרה כזה? התשובה היא כדלקמן – במקרה כזה בית המשפט רשאי להורות על העברת משמורת ולהטיל על האחריות למשמורת להורה אחד. יתר על כן, בית המשפט יכול להורות על העברת משמורת בהתאם לבקשה של ההורה השני, או בהתאם לבקשה של הילדים ואף בהתאם לבקשה של עובד סוציאלי או איש רווחה.

העברת משמורת מהאם לאב ואף להיפך יכולה גם להתרחש במקרים אחרים, שלא נוגעים למחלות קשות. למשל, במקרה שבו ההורה המשמורן נוהג באלימות, או חלילה מוכח כי הוא משתמש באופן קבוע בסמים מסוכנים או באלכוהול ועוד. גם במקרים כאלו, בית המשפט עשוי להורות על העברת משמורת. יש לזכור, כי הכלל בדבר טובת הילד רלוונטי בעניינו גם בעניינים אלו, שכן בית המשפט יורה על העברת משמורת במידה ואכן העברת המשמורת מגלמת את טובת הילד.

איזה בית משפט עוסק בענייני משמורת ילדים?

בישראל ישנן שתי ערכאות שיפוט אשר אמונות על שפיטה בתחום דיני המשפחה. הערכאה האחת היא בית הדין הרבני, אשר בהתאם לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953, מוסמך לעסוק באופן בלעדי בתביעות לגירושין ונישואין. עם זאת, לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק גם בעניינים הנוגעים לגירושין ונישואין, כדוגמת – תביעות כתובה, תביעות לשלום בית ואף לתביעות מדור. כמו כן, לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בתביעות למזונות. עד כאן, סקרנו את הסמכות של בית הדין הרבני, אך לאחרון יש סמכות גם לעסוק לעיתים – בתביעות למשמורת ילדים ואף בתביעות רכוש. אך לפני שנסביר מתי "קונה" בית הדין הרבני את הסמכות הזו – נסביר על הערכאה השיפוטית השנייה.

הערכאה המשפטית השנייה בישראל, האמונה על שפיטה בתחום דיני המשפחה, היא בית המשפט לענייני משפחה. לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות בלעדית לעסוק בענייני משפחה, לרבות בסכסוכי משפחה. כך לדוגמא – לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק בענייני ירושות וצוואות, ענייני אימוץ ועוד. בנוסף, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק בתביעות למשמורת ובתביעות לחלוקת רכוש. עם זאת, לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לעסוק בנושא אחד – שהוא תביעות לגירושין ונישואין, שכן סמכות זו שמורה באופן בלעדי לבית הדין הרבני ולבתי הדין הדתיים במדינת ישראל – שקיימים לכל דת מוכרת.

עתה נשאלת השאלה: מתי בית הדין רשאי לדון בתביעות למשמורת ילדים? התשובה היא כדלקמן – אומנם, באופן רגיל, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק במשמורת ילדים. עם זאת, כאשר מוגשת תביעת גירושין הכורכת עמה את סוגיית המשמורת, הרי שאז בית הדין הרבני עשוי "לקנות" סמכות לעסוק בתביעת המשמורת. יתר על כן, סמכות לעסוק בענייני משמורת "נקנית" גם במקרים שבהם בני הזוג מסכימים שבית הדין ידון בתביעת משמורת. נציין כי כריכת תביעת גירושין לבית הדין הרבני, היא זו אשר יוצרת את מרוץ הסמכויות המפורסם בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני. נציין שבכל מקרה לגופו, כדאי לבחון בסיוע של עורך דין משפחה, האם עדיף להגיש תביעה לבית הדין הרבני, או לחלופין לבית המשפט לענייני משפחה – בכל הנוגע לענייני משמורת.

משמורת משותפת בין בני זוג

שאלה נפוצה מאוד בקרב בני זוג הנמצאים בהליך גירושין, היא – מה זו משמורת משותפת? הבה נסביר – משמורת משותפת, כשמה כן היא, משמורת שבה שני בני הזוג מקיימים משמורת אחידה מבחינת זמני השהייה והטיפול בילדים. אם במשמורת בלעדית, הורה אחד נהנה מזמן שהות רב יותר עם ילדיו ועליו מוטלת האחריות לגידולם השוטף, הרי שבמשמורת משותפת, שני ההורים נהנים משהות שווה עם ילדיהם. החשוב מכך – שני ההורים אחראים באופן שווה על הגידול השוטף של ילדיהם המשותפים.

זאת ועוד, בעבר משמורת משותפת הייתה פחות נפוצה, אך בשנים האחרונות היא נפוצה יותר ויותר, כתוצאה מסיבות רבות. בין הסיבות שתרמו לכך, היו שינויים בתפיסת האבהות. אם בעבר התפיסה הרווחת הייתה כי תפקיד האב הוא לדאוג לפרנסה, הרי שבשנים האחרונות אנו עדים לאבות רבים שמבקשים מרצונם לקחת חלק משמעותי יותר בחיים של ילדיהם. סיבה נוספת לעלייה בשכיחות המשמורת המשותפת, היא נטל המזונות. אבות חייבים במשמורת משותפת מזונות ילדיהם מכוח הדין הדתי – אישי. מנגד, כאשר מתקיימת משמורת משותפת, בית המשפט עשוי לעיתים להקל בנטל המזונות, במידה ואכן המשמורת מקוימת הלכה למעשה.

הסכם משמורת משותפת

למען השלמת התמונה, נעיר כי משמורת משותפת יכולה מצד אחד להתבסס על החלטה של בית המשפט. מצד שני, משמורת משותפת יכולה להתבסס גם על הסכם בין ההורים, שהוא "הסכם משמורת משותפת". הורים המצויים בהליך גירושין יכולים להגיע להסכמה, בין אם באמצעות מגשר גירושין, או באמצעות הידברות ישירה, לפיה הם יקיימו ביניהם משמורת משותפת. בהתאמה, הם יכולים להגיע להסכמה טכנית לגופה, בכל הנוגע לאופן שבו תתממש הלכה למעשה המשמורת המשותפת. ככלל, אנו ממליצים לחתור להסכמים מסוג זה ויותר מכך – אנו ממליצים להיעזר בעורך דין גירושין לשם כך.

לסיכום

אין ספק כי ענייני משמורת ילדים הם הנושא המורכב ביותר במסגרת הליך גירושין, בעיקר מסיבה אחת: זהו לא הליך העוסק בכסף וזהו לא הליך העוסק בכבוד, אלא הליך העוסק בדבר החשוב ביותר שיש לנו בחיים והוא הילדים שלנו. כולנו רוצים בטובתם של ילדינו וכולנו רוצים להיות קרובים לילדינו ככל הניתן. אך לעיתים, בעת גירושין, האפשרות הזו לא תמיד מצליחה לבוא לידי ביטוי. עם זאת, בשל מורכבות הנושא, חשוב מאוד להיעזר בעורך דין משפחה, בכל הנוגע להסדרת ענייני משמורת הילדים.