כאשר הורים חיים יחדיו, הכל הרבה יותר פשוט: לילדים יש מסגרת אחת, ללא כל הפרדה או בלבול. לחילופין, כאשר הורים הם גרושים, דבר שאינו בהכרח רע או פסול, עלולות להיווצר סיטואציות שלא קיימות באופן רגיל אצל משפחה רגילה שחיה תחת אותה קורת גג. כך יש סיטואציות שבהן קטין להורים גרושים, נדרש לצאת מהארץ עם אחד ההורים. במקרים כאלו, הדבר מצריך אישור או סימוכין לכך שהדבר נעשה באישור.

הסיבה לכך היא החשש מחטיפת הילד או העברתו ממדינה אחת למדינה אחרת. במאמר זה נסביר מה הדין לגבי יציאה מהארץ של קטין להורים גרושים. נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם הקוראים מידע איכותי, ואין במאמר כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.

המסגרת החוקית הבינלאומית:

כדי לדון בשאלות של אישור יציאה מהארץ לקטין של הורים גרושים, יש קודם כל להציג את האמנות הרלוונטיות. האמנה הראשונה היא אמנת האג, למניעת חטיפת ילדים, שאושררה בישראל בתור חוק הנקרא חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991. למעשה, האמנה הזו והחוק הישראלי, נועדו למנוע סיטואציה של חטיפת ילד. הכוונה היא לא בהכרח לחטיפה לשם ביצוע מעשה פלילי, אלא להעברה של קטין ממדינת האם שלו למדינה אחרת. דבר כזה נעשה כאשר הורים הינם גרושים והאחד מבקש לעבור למדינה זרה, או שמדובר לעיתים בהורים ישראלים שחיים במדינה זרה, והאחד רוצה לחזור ארצה.

אמנת האג והחוק נועדו להבטיח תיאום בין המדינות, שיתוף פעולה וכן הליך משפטי מהיר מאוד, שנועד להבטיח החזרה מהירה של קטין שנלקח ממדינת האם שלו. כך גם בישראל: במקרה של חטיפת ילד, ההליך המשפטי יהיה זריז מאוד.

האמנה השנייה היא אמנת שנגן. היא מאפשרת לתושבי מדינות אירופה מעבר חופשי ממדינה למדינה, אך קובעת מגבלות לעניין זיהוי של עוברים. ישראל לא חברה באמנה, שקובעת הוראות הנוגעות לזיהוי ובדיקה במקרים של קטינים עם מלווה אחד.

הורים גרושים – המשמעות:

רוב ההורים הגרושים מקיימים משמורת בלעדית של אחד ההורים, והשאר משמורת משותפת. משמורת בלעדית לרוב מוטלת על האם. המשמעות היא שהאם אחראית על הטיפול השוטף בילדים, ובמקביל האב נהנה מזמני שהות עם ילדיו (לרוב פעם או פעמים בשבוע וכן כל סוף שבוע שני). מצד שני, הורים גרושים לעיתים מקיימים משמורת משותפת. המשמעות היא ששני ההורים מגדלים את ילדיהם בצורה שווה מבחינת זמני שהות. לילדים בעצם יש שני בתים, וההורים לרוב גרים בקרבה.

חשוב להדגיש כי יש הבדל בין זכות משמורת לאפוטרופסות. אפוטרופסות היא החובה והזכות להיות אחראי על ילדייך, ובהתאם האפוטרופסות מטילה על ההורים חובה הורית לדאוג ולסעוד את ילדיהם. העובדה שמשמורת מוטלת על הורה אחד, אינה גורעת מזכות האפוטרופסות (כלומר – החובה שמוטלת על ההורה השני). בהתאם, הורה לא יכול על דעת עצמו להעביר את ילדיו למדינה זרה, ללא הסכמה של הורה שני. יותר מכך, הורה גם לא יכול לעבור דירה למקום מרוחק בתוך גבולות הארץ, אם יש התנגדות של ההורה השני, אלא ברשות בית המשפט.

העברת קטין – מה הדין?

כאשר הורים חיים יחדיו, הרי שאין כל מניעה לנסוע לכל מדינה זרה ולעבור לגור במדינה זרה. השאלה היא מה הדין במקרה שההורים גרושים. הורים גרושים בדרך כלל נזקקים לאישור נוטריוני, במידה ומדובר בנסיעה למדינה זרה. הסיבה לכך היא כדי למנוע סיטואציה של חטיפת ילדים, לפי אמנת האג. כך גם לגבי הסבא והסבתא, שגם הם לעיתים נדרשים לשאת אישור נוטריוני להעברת קטין ממדינה למדינה.
אכן, ישנם מקרים שניתן יהיה לעבור ביקורת גבולות, אך לא פעם בקר גבול יבדוק לעומק סיטואציה של הורה אחד עם ילדים, ללא ההורה האחר. לכן, ההמלצה היא להיעזר בנוטריון ולהציג אישור נוטריוני.

לסיכום:

במאמר זה עסקנו בדין הרלוונטי להעברת קטין ממקום למקום, ובמיוחד כאשר הורים גרושים. הסברנו מהן האמנות הרלוונטיות והדין הרלוונטי. הסברנו כי הורים גרושים שנוסעים ממדינה למדינה עם ילדיהם ללא ההורה השני, צריכים ומומלץ להם לשאת אישור נוטריוני, כדי למנוע אי הבנות או אי מתן ויזה.