ענייני גירושין הם עניינים שבאופן טבעי מסקרנים ומטרידים כאחד. הליך גירושין הוא הליך ארוך, מורכב מאוד ולעיתים אף סבוך בפן המשפטי. הקושי הנובע מהליך גירושין לא נובע רק ממורכבותו המשפטית, אלא גם מהתחושה הרגשית הקשה שנלווית אליו. לאף אחד לא קל, בשום שלב, לפרק תא משפחתי. בשל החשיבות הרבה של הליך הגירושין, מצאנו לנכון לחבר את המאמר הכולל והמקיף שלפניכם.
במסגרת מאמר זה, נדון בהליך הגירושין במלואו. נסביר מהם גירושין, כיצד מתגרשים, מהן עילות הגירושין המוכרות, מה הדין בכל הנוגע לנישואין בין יהודים ללא יהודים בישראל. בנוסף, נסקור מהם הנושאים הנוספים שאותם יש להסדיר במסגרת תביעת גירושין. לבסוף, נסיים את המאמר במספר המלצות, המבוססות על ניסיוננו הרב בניהול תיקי גירושין. כל זאת, לנוחיות הגולשים והגולשות.
הערה: המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי לשמש כתחליף לייעוץ משפטי ספציפי ופרטני. לשם כך, ניתן לפנות למשרדנו.
כיצד מתנהל הליך גירושין?
הליך גירושין כולל מספר נושאים שיש להסדיר, בעת פרידה של בני זוג נשואים. ההליך הראשון הוא הגירושין לגופם. דהיינו, על בני הזוג לערוך גירושין כהלכתם, כאשר תביעות גירושין מתבררות בפני בית הדין הרבני, אשר יש לו סמכות לעסוק בענייני גירושין ונישואין במדינת ישראל (על כך נרחיב בהמשך). במסגרת הליך הגירושין, על בני הזוג להסדיר גם את סוגיית המשמורת והסדרי הראיה. כלומר, מי מההורים יזכה לשמש בתור הורה הנושא במשמורת הבלעדית על ילדיו ומי מההורים ייהנה מהסדרי ראיה (כלומר: ימים קבועים בשבוע, שבהם הילדים המשותפים ישהו במחיצתו). עוד נושא אשר על בני הזוג להסדיר, הוא סוגיית חלוקת הרכוש המשותף. במהלך חיי הנישואין, יצברו בני הזוג, במאמץ משותף, רכוש. בעת פרידה או גירושין, עולה השאלה כיצד תיערך חלוקת הרכוש המשותף. הנושא האחרון שאותו על בני הזוג להסדיר במסגרת הליך הגירושין, הוא סוגיית דמי המזונות. האב חב במזונות ילדיו באופן מוחלט וזאת לשם הבטחת כלכלתם. במסגרת הליך גירושין, עולה הצורך גם להסדיר את גובה המזונות.
כל ההליכים האלו הם הליכים משפטיים שניתן לנהל בנפרד במסגרת הליך הגירושין. לעומת זאת, את כל ההליכים אפשר גם לנהל יחד, במסגרת תביעה אחת הכורכת את כל הנושאים – בפני בית הדין הרבני (על כך נרחיב בהמשך). נציין, כי כל אותם הליכים הם הליכים משפטיים מורכבים, המצריכים סיוע משפטי של עורך דין גירושין, בקיא ומיומן. עוד נעיר, כי את כל ההליכים המשפטיים הנפרדים שציינו, אפשר לנהל באמצעות הליכים משפטיים ארוכים, יקרים ומורכבים. אך לחלופין, את הליך הגירושין ניתן לנהל במהירות וביעילות, באמצעות הסכם פשרה.
ניהול תביעת גירושין בבית הדין הרבני:
הנושא המורכב ביותר וגם השנוי ביותר במחלוקת במסגרת הליך הגירושין, הוא הגירושין לגופם. במדינת ישראל, ענייני גירושין ונישואין מוסדרים בהתאם לדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. כלומר, חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, קובע, כי נישואין וגירושין בין יהודים במדינת ישראל, ייערכו על פי דין תורה. המשמעות האופרטיבית היא, כי בני זוג יהודים המבקשים להינשא במדינת ישראל, ייערכו את נישואיהם על פי הדין הדתי.
המשמעות השנייה והמהותית ביותר היא, כי אכיפת הדין הדתי על דיני הנישואין והגירושין, מונעת מזוגות רבים להינשא כחוק במדינת ישראל. לדוגמא: הדין הדתי אוסר על נישואים חד מיניים. כמו כן, כהן וגרושה אינם יכולים להינשא בישראל, שכן ההלכה היהודית אוסרת על נישואין אלו. גם נישואי תערובת אינם אפשריים בארץ. לדוגמא: יהודי לא יכול להתחתן עם נוצרייה במדינת ישראל, אלא אם אחד מבני הזוג ממיר את דתו.
עד כה הסברנו מה הדין החל על יהודים במדינת ישראל. האכיפה לדין הדתי הספציפי חלה גם על בני דתות שונות בארץ. המקור החוקי לכך הוא "דבר המלך במועצתו" בארץ ישראל, עוד מימי המנדט הבריטי. אותו דבר חקיקה, הקנה ועודנו מקנה לעדות הדתיות בישראל, את הסמכות הבלעדית לעסוק בשפיטה בתחום דיני האישות. לכן, בישראל ישנם בתי דין דתיים לכל דת, אשר אמונים על שפיטה בתחום הנישואין והגירושין, בהתאם להלכה הדתית הרלוונטית. לדוגמא: בישראל קיימים בתי דין שרעים, האמונים על שפיטה בתחום הנישואין והגירושין בין מוסלמים. ישנם גם בתי דין נוצריים, האמונים על שפיטה בתחום הנישואין והגירושין, כאשר מדובר בבני הדת הנוצרית. בנוסף נעיר, כי "דבר המלך במועצתו" קבע גם כי בכל הנוגע ליהודים, בתי הדין הדתיים יהיו אמונים על שפיטה בתחום האישות. אך בשנת 1953, חוקקה הכנסת את חוק שיפוט בתי הדין הרבניים אותו הזכרנו לעיל, הרלוונטי גם כיום בכל הנוגע לנישואין וגירושין בין יהודים. מכאן, אם נסכם עד כה: בישראל אין הפרדה בין דת למדינה, בכל הנוגע לדיני האישות (דהיינו: בכל הנוגע לנישואין וגירושין). היעדר ההפרדה הזו מונע מזוגות רבים להינשא בארץ, מה שמצריך נישואין במדינות זרות
(על כך נסביר בהמשך).
מעתה, נעסוק בנישואין וגירושין בין יהודים אזרחי ישראל. כאשר בני זוג מבקשים להתגרש במדינת ישראל, יהיה עליהם לעשות כן באמצעות הגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני. מדובר בתביעה משפטית לכל דבר, שכן היא כוללת הגשת כתב תביעה הכולל את מלוא העובדות הרלוונטיות. בנוסף, במסגרת תביעת גירושין יש להוכיח את קיומה של עילת גירושין, מבין עילות הגירושין המוכרות בדין העברי-דתי (בחלק הבא נסקור את עיקר עילות הגירושין). במידה והוכחה עילת הגירושין, יורה בית הדין על מתן גט. אך חשוב לציין, כי ניהול תביעת גירושין מההתחלה ועד הסוף, הוא למעשה ניהול הליך משפטי לכל דבר. בני הזוג צריכים להעיד בפני בית הדין, להיחקר בחקירת שתי וערב והם אף רשאים להעיד עדים מטעמם. לחלופין, תביעת גירושין אפשר לנהל בצורה אחרת, דהיינו: באמצעות הסכמה. במקרה שבין בני הזוג קיימת הסכמה לגירושין, הם יכולים להגיש לבית הדין תביעה לאישור הסכם גירושין. במקרה זה, ההליך יהיה קצר וקל בהרבה.
נציין, כי דיון בבית הדין הרבני במסגרת תביעת גירושין, מתנהל בפני שלושה דיינים. ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי, ניתן להגיש לבית הדין הרבני הגדול, השוכן בירושלים. במקרים מסוימים, ניתן גם לעתור לבית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ, הן על החלטות בית הדין הרבני האזורי והן על החלטות בית הדין הרבני הגדול.
אילו עילות גירושין קיימות במשפט העברי?
בני זוג המבקשים להתגרש במדינת ישראל, צריכים להוכיח את קיומה של עילת גירושין, מתוך רשימת עילות קבועות בדין היהודי-דתי. לא מדובר בעילות גירושין הקבועות בחוקי המדינה, הנחקקים ע"י הכנסת, אלא בעילות גירושין שנקבעו לפני שנים רבות, כאשר עילות אלו מבוססות על ההלכה הדתית בלבד. הבה נסקור חלק מעילות הגירושין המוכרות בדין הדתי-עברי:
סירוב לקיים יחסי מין: בהתאם להלכה היהודית, קיימת מצווה הגורסת כי "את כסותה ועונתה לא תגרע", דהיינו, על הבעל ועל האישה מוטלת חובה לספק מינית איש את רעהו. סירוב לקיים יחסי מין בין בעל ואישה, עשוי להקים עילת גירושין בהתאם לדין הדתי.
מעשה בגידה: בגידה היא סיטואציה שבה אישה מקיימת יחסי אישות עם גבר אחר. בדת היהודית קיימות סנקציות חריפות מאוד על אישה העושה כן. לדוגמא: ילדיה שנולדו מיחסי מין עם גבר אחר, יוכרו בתור "ממזרים". בעת בגידה, מוטלת על הבעל חובה לגרש את האישה, ללא כתובתה. עם זאת, בשל הסנקציות החריפות הקבועות בדין הדתי-עברי על בגידה, ניתן להוכיח בגידה רק באמצעות שני עדים שצפו באישה נואפת. ללמדנו, כי בגידה היא עילת הגירושין המובהקת ביותר.
מעשה כיעור ביד האישה: כאמור, בגידה היא מעשה של קיום יחסי מין בין אישה נשואה לגבר אחר. מעשה כיעור הוא מעשה שנעשה ע"י האישה ונחשב חמור פחות מבגידה. למשל: אישה המסתובבת עם גברים בפרהסיה ללא נוכחות בעלה וכו'. מקרים כאלו קלים יותר להוכחה, אך לא נלוות הסנקציות החמורות שקיימות במקרה של בגידה. בנוסף, בניגוד לבגידה, בהתקיים מעשה כיעור, הבעל רשאי לסלוח לאשתו "ולקבל אותה בחזרה" לביתם המשותף.
טענת מום גופני: והיה ואצל אחד מבני הזוג קיים מום גופני שלא היה ידוע לפני הנישואין, הרי שנוצרה עילת גירושין. במקרה כזה יש להוכיח כי מדובר במום מהותי, אשר "דוחה" את בן או בת הזוג מלקיים יחסי אישות עם רעהו או רעותו.
התנהגות אלימה: בעל אשר באופן קבוע נוהג באלימות כלפי אשתו, מבצע מעשה לא חוקי על פי דיני המדינה וכן מעשה לא מוסרי. אלימות תכופה ע"י הבעל, לרבות אלימות מילולית, יוצרת עילת גירושין.
עד כאן על עילות הגירושין. נדגיש, כי אין מדובר ברשימה ממצה, שכן קיימות עילות גירושין נוספות. נציין גם כי בתכנון תביעת גירושין, חשוב מאוד לפנות לעורכת דין גירושין לצורך קבלת ייעוץ משפטי. ניהול תביעת גירושין אינו עניין של מה בכך ולכן נדרש סיוע מאיש מקצוע.
נישואין אזרחיים וגירושין מנישואין אזרחיים
בישראל ניתן להינשא בהתאם לדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. המשמעות היא, שישנם בישראל בני זוג רבים אשר אינם יכולים להינשא בשל החקיקה הקיימת. בנוסף, ישנם בני זוג רבים אשר אמנם יכולים להינשא במדינת ישראל, אך מסרבים להינשא מטעמים אידאולוגיים.
אם כך, עולה השאלה: כיצד ניתן להינשא בדרך חלופית במדינת ישראל? התשובה היא כי לא ניתן להינשא במדינת ישראל בדרך חלופית. מה שכן ניתן לעשות, הוא להינשא במדינה זרה המכירה בתוקף הנישואין של בני הזוג ואז לחזור ארצה ולהירשם במשרד הפנים כזוג נשוי. ואכן יש בני זוג רבים במדינת ישראל הנישאים בקפריסין, בצ'כיה וכן גם בקנדה (אשר מכירה גם בנישואין חד מיניים). כך גם לגבי נישואין בין זוגות חד מיניים" היכולים להינשא במדינה זרה ולהירשם במדינת ישראל כנשואים. יחד עם זאת נזכיר, כי התנאי לרישום במשרד הפנים, הוא כי הנישואין מוכרים במדינת המוצא בתור נישואין שנערכו דין.
מה הדין כאשר בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים במדינה זרה, מבקשים להתגרש במדינת ישראל? התשובה לשאלה מתחלקת לשני חלקים נפרדים ומקבילים:
החלק הראשון מתייחס לסיטואציה שבה מדובר בבני זוג שהיו רשאים להינשא במדינת ישראל, בהתאם לדין הדתי. למשל: יהודים אזרחי ישראל. במקרה כזה, במידה והם יבקשו להתגרש במדינת ישראל, יהיה עליהם להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני. דהיינו, למרות שהרצון להינשא במדינה זרה נבע מהצורך להימנע מנישואין דתיים, הרי שבעת גירושין ייאלצו בני הזוג לחזור לדין הדתי, שכן נישואין וגירושין במדינת ישראל ייערכו רק על פי דין תורה.
החלק השני של התשובה, מתייחס לזוגות אשר לא היו יכולים מלכתחילה להינשא במדינת ישראל. לדוגמא, נישואין בין גבר יהודי לאישה נוצרייה, כאשר שניהם אזרחי מדינת ישראל. במקרה כזה, הדין הדתי לא מכיר בתוקף הנישואין. לכן יהיה על בני הזוג להגיש תביעה הנקראת "תביעה להתרת נישואין". תביעה זו מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת תביעה להתרת נישואין, על בית המשפט לענייני משפחה לוודא, בהתאם לחוות דעת שתינתן ע"י בית הדין הדתי הרלוונטי לכל אחד מבני הזוג, כי אכן הנישואין לא מוכרים לפי הדין הדתי. במידה ואכן עולה כי אין תוקף דתי לנישואין, אזי יורה בית המשפט לענייני משפחה על התרת נישואין.
סמכויות בית המשפט לענייני משפחה:
בניגוד לבית הדין הרבני, אשר יש לו סמכות לדון רק בענייני נישואין וגירושין (לרבות מזונות ילדים, תביעות כתובה ושלום בית), לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בכל מחלוקת בין בני משפחה. אגב, בני משפחה, עפ"י חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, מוגדרים בתור: הורים וילדים, אחים, סבים וסבתות ובני זוג לרבות ידועים בציבור. כמו כן, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק בכל ענייני המשפחה במדינת ישראל. לדוגמא: ענייני רכוש וממון בין בני זוג, ענייני משמורת ילדים והסדרי ראיה, ענייני אימוץ ופונדקאות, ענייני צוואות וירושות, ענייני מזונות (לבית המשפט יש סמכות מקבילה לעסוק בענייני מזונות) ועוד. נעיר, כי בית המשפט לענייני משפחה הוא בעצם בית משפט שלום. לכן, ערעורים על החלטותיו מוגשים לבית המשפט המחוזי.
מהי תביעת מזונות?
בהתאם לדין הדתי-עברי, על האב מוטלת חובה מוחלטת לשאת במזונות ילדיו. תכליתם של דמי המזונות היא לסייע בקיומם הכלכלי של ילדי האב, גם אם האב אינו מתגורר עמם תחת אותה קורת גג. דמי המזונות הם בבחינת חובה מוחלטת, כך שכמעט בכל מצב האב יהיה חייב במזונות ילדיו (זולת חריג אחד, שלא נרחיב לגביו במאמר זה). אך נדגיש, כי גובה המזונות נגזר, בין היתר, מגובה השתכרותו של האב, רמת החיים של הילדים ומגיל 6 גם מגובה ההשתכרות של האם. ככלל, דמי המזונות משולמים עד סיום הצבא והם משתנים בהתאם לגיל הילדים. כמו כן, מזונות משולמים לכל ילד בנפרד.
במסגרת הליך גירושין, יש לערוך הפרדה בין סוגי תביעות המזונות. ברגע הפרידה (בטרם אושרו הגירושין), יכולה האישה (ואף הילדים) לעתור בפני בית הדין הרבני או בפני בית המשפט לענייני משפחה, בבקשה לקביעת מזונות זמניים. במקביל, ניתן לעתור בתביעה למזונות קבועים, אך תביעה למזונות קבועים תימשך זמן רב יותר.
מהי תביעת משמורת?
נושא נוסף אשר בני הזוג צריכים להסדיר ביניהם במסגרת הליך הגירושין, הוא סוגיית המשמורת. משמורת ניתן להסדיר בהסכמה בין בני הזוג ולאשרה בפני ערכאה משפטית. לעומת זאת, במידה ובין בני הזוג אין הסכמה לגבי המשמורת והסדרי הראייה, ניתן להגיש תביעה לקביעת הסדר משמורת וקביעת הסדרי ראייה. בית המשפט יטיל את המשמורת בהתאם לטובת הילד. זהו התנאי הבלעדי ואמת המידה הכמעט יחידה שבית המשפט יבחן, בבואו להטיל את המשמורת על אחד ההורים. אפשרות נוספת הנוגעת להסדרת המשמורת, היא משמורת משותפת בין ההורים. משמורת משותפת – כשמה כן היא – משמורת שווה בין ההורים, אשר במסגרתה שניהם נוטלים אחריות משותפת מבחינת זמן השהייה של הילדים אצל כל אחד מהם.
ענייני משמורת ילדים והסדרי ראייה הם נושאים מורכבים מאוד, לא רק משפטית אלא גם רגשית. לכן, חשוב מאוד להיעזר בעו"ד גירושין מוסמך ומיומן.
חלוקת רכוש בין בני זוג:
הנושא האחרון אשר על בני הזוג להסדיר במסגרת הליך הגירושין, הוא נושא חלוקת הרכוש המשותף אותו צברו בני הזוג במהלך חיי הנישואין. עורכי דין משפחה רבים יסכימו, כי ענייני הרכוש הם בוודאי הנושא ה"עסיסי" ביותר במסגרת הליך הגירושין. בני זוג רבים מנהלים הליכים משפטיים ארוכים ומורכבים, רק בשל הצורך לשמור על רכוש מסוים. עם זאת, לא פעם המחלוקות הנוגעות לחלוקת הרכוש הן מחלוקות שניתן היה לפתור באמצעות הסכם ממון, או מחלוקות מיותרות שנובעות מיצר נקם.
ענייני חלוקת הרכוש בין בני הזוג נמצאים בחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973. חוק זה קובע, כי בעת גירושין יורה בית המשפט על איזון משאבים בכל הנוגע לרכוש המשותף של בני הזוג. במילים אחרות: חלוקת הרכוש המשותף תיערך באופן שווה. לחלופין, בני הזוג יכולים לחתום על הסכם ממון, אשר יקבע חלוקת רכוש שונה מברירת המחדל הקבועה כאמור בחוק.
נעיר, כי ענייני חלוקת רכוש בין בני זוג, ענייני מזונות וענייני משמורת הם עניינים מקיפים ומורכבים בהרבה מהתקציר המתואר במאמר זה. מטרת המאמר היא לסקור בקווים כלליים את מורכבותו של הליך הגירושין. לכן, כל מי שקורא את המאמר, צריך לקחת בחשבון שישנם שיקולים רבים נוספים, חריגים רבים ואלמנטים נוספים שלא פורטו במסגרת המאמר.
איך אפשר להתגרש באופן מוצלח ויעיל?
כפי שהבטחנו בתחילת המאמר, הבה נציג מספר עצות המבוססות על ניסיוננו, אשר תוכלנה לסייע לכל זוג המצוי בהליך גירושין, להלן:
להתייעץ בעו"ד משפחה: הדבר החשוב ביותר במסגרת הליך הגירושין, הוא לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין גירושין. הליכי גירושין הם הליכים מורכבים מאוד, המצריכים סיוע מקצועי בכל שלב. סיוע מקצועי יכול להינתן רק ע"י עו"ד לענייני משפחה.
לכבד את בן\בת הזוג: בני זוג רבים שוכחים כי אינם מתגרשים מאויב, אלא מבן או בת זוג שעמו התחתנו והקימו משפחה. לכן, אל תשכחו זאת לרגע. תמיד נהגו בכבוד כלפי בן או בת הזוג שלכם. גם אם האהבה נגמרה, יחסי הכבוד תמיד צריכים להימשך.
לחתום על הסכם גירושין: כפי שפירטנו במאמר זה, הליך גירושין יכול להתנהל באמצעות הליכים משפטיים ארוכים ומורכבים, שניתן לחסוך באמצעות דין ודברים בין הצדדים. לכן אנו סבורים, כי בכל הליך גירושין כדאי לבחון אפשרות להגיע להסכם גירושין, אשר יחסוך את כלל המחלוקות וההליכים המשפטיים.
לסיכום:
במאמר זה ביקשנו לערוך סקירה מקיפה של כלל הנושאים הנוגעים להליך הגירושין. במסגרת המאמר הראנו, כי הליך גירושין לא כולל רק גירושין בבית הדין הרבני. הליך הגירושין רק הליך אחד מבין מספר נושאים שיש להסדיר במסגרת גירושין. נדגיש שוב, כי הליכי גירושין הם הליכים משפטיים מורכבים מאוד ולכן חשוב מאוד להיות מיוצג בכל שלב ע"י עו"ד משפחה מיומן ובעל ניסיון.