דיני הצוואות והירושות נועדו לקבוע כללים לאופן שבו אדם יכול להעביר את רכושו לאחר מותו, לקרוביו או אנשים אשר הוא חפץ ביקרם. כאשר אדם נפטר, יש לו שתי אפשרויות להוריש את רכושו: האפשרות האחת היא לאפשר לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), לקבוע מי יהיו יורשיו, בבחינת יורשים על פי דין. האפשרות השנייה היא לערוך צוואה עוד בימי חייו, שבה יצווה למי יועבר רכושו.

כפועל יוצא, חוק הירושה קובע מגוון רב של מנגנונים והוראות לגבי האופן שבו ניתן לממש ירושה או צוואה. במאמר שלהלן נציג סקירה נרחבת לגבי דיני ירושות וצוואות במדינת ישראל. בין היתר, נסביר מהי ירושה ומהי צוואה וכן נסביר כיצד ניתן לערוך צוואה ומי רשאי לרשת אדם לפי צוואה. כמו כן, נסביר מה הדין לגבי ירושה שלא על פי צוואה ובין היתר נסביר ונסקור את האפשרות לממש צוואה או ירושה. עוד נסביר במסגרת המאמר – מה הדין לגבי חובות של אדם שנפטר ומתי ניתן לחייב יורשים בגין חובות מהעיזבון. לקראת סיום נציג מספר מקרים שבהם יכול צד שלישי להביע את התנגדותו למימושה של צוואה ואף מימוש של ירושה.

לפני שנתחיל נבקש להעיר, כי המאמר נכתב בלשון זכר, אך הוא מתייחס לשני המינים. כמו כן, המאמר שלהלן הוא מאמר כללי ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך ניתן לפנות למשרדנו ולתאם פגישת ייעוץ.

מה הדין בישראל לגבי צוואות וירושות?

כפי שהזכרנו בקצרה בפתיח, החוק העוסק בישראל בכל הנוגע לצוואות וירושות, הוא חוק הירושה, משנת 1965. חוק זה קובע מהי צוואה וכן מה הדין במקרה שבו אדם לא ערך צוואה בימי חייו (במקרה כזה, יורשיו יהיו מוגדרים לפי חוק הירושה). כמו כן, חוק הירושה קובע הגבלות על הזכות לרשת אדם ובהתאמה הגבלות על הזכות להוריש במקרים מסוימים. עוד קובע חוק הירושה, מהי הפרוצדורה לגבי מימוש של צוואה או מימוש של ירושה ללא צוואה.

בהתאמה, חוק הירושה הוא החוק המסדיר את סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה, המהווה את הערכאה המשפטית המוסמכת לשפוט לפי חוק זה וכן מסדיר את סמכויותיו של רשם הירושה.

מהו "עיזבון" ומתי ניתן לרשת אדם?

כאשר אדם נפטר, עזבונו מועבר ליורשיו. זהו עיקרון העל בהתאם לסעיף 1 לחוק הירושה. ללמדנו, כי עיזבון הוא כינוי למסת נכסיו של אדם שנפטר. כלומר, עיזבונו של אדם שנפטר יועבר ליורשיו. היורשים יכולים להיות יורשים לפי צוואה שנערכה על ידי האדם שנפטר, או היורשים על פי דין. כך קובע סעיף 2 לחוק הירושה, כעיקרון בסיסי בדיני הירושות והצוואות.

עוד עיקרון בסיסי בדיני הירושה בישראל, מוגדר בסעיף 3 לחוק הירושה. סעיף זה קובע מי הם האנשים שכשירים לרשת אדם אחר. הכלל קובע כי כל אדם רשאי לרשת אדם אחר וגם תאגיד רשאי לעשות כן. בנוסף, מי שנולד כ–300 ימים לאחר מותו של אדם, יכול לרשת אדם מסוים. בהתאמה, חוק הירושה קובע גם מי כשיר להוריש. הכלל קובע כי כשיר להוריש אדם שלא הוגבלה כשרותו על פי צו של בית המשפט וכן אדם שמבין את משמעות מעשיו.

חוק הירושה קובע מספר מקרים שבהם אדם מסוים לא יהיה רשאי וזכאי לרשת אדם אחר. סעיף 5 לחוק הירושה קובע את אותם תנאים שבהתקיימם היורש לא יהיה זכאי לרשת. לדוגמא – אדם אשר הורשע במותו של המוריש או הורשע בכך שניסה לגרום למותו, לא יהיה רשאי לרשת את אותו אדם שנפטר, בבחינת "אין המעוול ייהנה מפירות עוולתו". אין ספק כי מדובר בתנאי מוסרי, שהמחוקק היה ער לו. זאת ועוד: אדם אשר בחייו ניסה להשמיד צוואה של אדם אחר, לא יהיה זכאי לרשת אותו. ההנחה היא כי אדם שניסה להשמיד צוואה, ניסה להשפיע שלא כדין על תוכנה ולכן חוק הירושה מונע הנאה מאדם שניסה לעשות כן.

חובות מן העיזבון – מה הדין?

שאלה שעולה לעיתים תכופות היא: מה הדין לגבי חובות מן העיזבון. הבה ניקח סיטואציה – אדם נפטר והותיר צוואה או שלא הותיר צוואה, עדיין אותו אדם שנפטר הותיר אחריו עיזבון שכולל רכוש ששווה ממון. לאותו אדם יש יורשים, בין אם על פי צוואה ובין אם על פי דין. לעיתים האדם שנפטר הותיר אחריו חובות שונים, בין אם לרשויות ובין אם לאנשים פרטיים. האם ניתן לחייב את היורשים בגין החובות שנותרו לאדם שנפטר? התשובה חיובית, בהגבלות מסוימות. נסביר –

קודם נדגיש, כי חיוב יורש בגין חובותיו של העיזבון, נעשה בהתאם לממון שנותר בעיזבון. כלומר, החובות לא משולמים מכיסו הפרטי של היורש על פי דין או הנהנה לפי צוואה. כך לפי סעיף 126 לחוק הירושה. סעיף זה קובע כי יורשי עיזבון יהיו חייבים בחובת העיזבון עד לשיעור זכאותם בירושה או בצוואה. כלומר, אם אדם זכאי ל-100 ₪ מירושה ובהנחה והוא היורש היחיד ובעיזבון יש חוב של 200 ₪, אזי היורש יהיה חב רק עד 100 ₪, שמגלמים את שיעור זכאותו בירושה. עם זאת, כל מה שפירטנו עד כה מתייחס לסיטואציה שבה הרכוש של העיזבון עדיין לא חולק בין היורשים.

כאשר העיזבון חולק בין היורשים, אז התנאים וההוראות משתנים במעט. נסביר – במקרה שבו יורש ידע על חוב אשר תלוי ועומד על העיזבון, יהיה אותו יורש חייב עד גובה החוב בהתאם לשיעור זכאותו. עם זאת, במידה ויורש העלים כספים מעיזבון וזאת במטרה להימנע מתשלום חובות, או לחלופין במידה ויורש ניסה למנוע תשלום של חוב, אזי הוא יהיה חייב באופן אישי בתשלום החוב מכוח העיזבון וזאת עד לשווי של העיזבון בכללותו. כלומר, אותו יורש לא יהיה חייב רק עד שיעור זכאותו מהעיזבון, אלא בשיעור כלל העיזבון.

עניינים הנוגעים לחובות מהעיזבון הם בדרך כלל מורכבים. כל מקרה נבחן לגופו. מניסיוננו כעורכי דין משפחה, יש אנשים רבים המנסים להימנע מתשלום חובות של העיזבון. לדעתנו, יש להימנע מהסתרת חובות ויש לבחור באפשרות של הסדרת חובות. כך תמיד ייטב לכל הנהנים מהעיזבון.

מה ההבדל בין ירושה לפי דין לבין ירושה לפי צוואה?

חוק הירושה, כאמור, מתווה שתי דרכים שלאורן יכול אדם להוריש את רכושו. הדרך האחת היא באמצעות עריכת צוואה. לשם כך יש לפעול בהתאם לקווים המנחים של חוק הירושה ועל כך נרחיב בהמשך. לחלופין, הדרך השנייה היא לא לערוך צוואה ואז היורשים יהיו היורשים על פי דין. גם על כך נסביר בחלק שלהלן.

יורשים על פי דין

סעיף 10 לחוק הירושה, קובע כי בהיעדר צוואה, היורשים על פי דין יהיו ילדיו של המנוח, שיהיו זכאים למחצית מרכושו של המנוח. כמו כן, קובע אותו סעיף כי למחצית השנייה של עיזבון המנוח, יהיה/תהיה זכאי/ת מי שהיה/הייתה בן/בת הזוג של המנוח. למעשה, אלו היורשים על פי דין. כלומר, חוק הירושה קובע ברירת מחדל למקרה שבו אדם שנפטר לא הותיר אחריו צוואה. מצד שני, אדם המבקש לשנות את ברירת המחדל הקבועה בחוק הירושה, יכול לעשות כן בקלות, באמצעות עריכת צוואה ערוכה כדין. במקרה של אדם ערירי, אשר לא הותיר אחריו צוואה, הרי שאז רכושו יועבר לבעלותה של מדינת ישראל.

כיצד מממשים ירושה על פי דין?

העובדה שאדם נפטר והותיר אחריו עיזבון, עדיין לא מקנה לזכאים והנהנים מכוח הירושה על פי דין, את הזכות לממש את הירושה. מימוש של ירושה, כשמו כן הוא – אפשרות למכור את נכסי העיזבון וכן לפעול לשם קבלת הבעלות הסופית בהם. מכאן, כאשר אדם נפטר ולא הותיר אחריו צוואה, אזי על הנהנים מזכות הירושה על פי דין, לפנות לרשם הירושה ולעתור בפניו לקבלת צו ירושה. צו ירושה מקנה ליורשים על פי דין את הזכות לממש את הירושה.

רשם הירושה הוא אדם אשר כשיר להתמנות לשופט שלום והוא למעשה פקיד ציבור, האמון על אגף בתוך משרד המשפטים. לרשם הירושה יש סמכות להורות על מתן צו ירושה וגם צו קיום צוואה, שעליו נסביר בהמשך. עם זאת, קיימות מגבלות על רשם הירושה, לתת צווים אלו, שכן ישנם מקרים שבהם הוא מחויב להעביר את ההחלטה לידי בית המשפט לענייני משפחה.

לגופו של עניין, כאשר מוגשת לרשם הירושה בקשה למתן צו ירושה, אזי יש לפרסם את דבר הבקשה בעיתונות היומית לתקופה מסוימת. במהלך אותה תקופה, יש להמתין לקבלת התנגדויות שיכולות להיות מוגשות על ידי צד שלישי, למתן צו הירושה. למשל, לעיתים יכולה להתרחש סיטואציה, שבה בן נוסף יתנגד לקיומה של ירושה, במקרה שבו שאר ילדיו של המנוח לא ידעו כלל על קיומו (מדובר על מקרים מציאותיים ולא דמיוניים). במידה ולא הוגשה התנגדות למתן צו קיום הצוואה, אזי רשם הירושה יורה על מתן צו. משמעות הצו היא כמתואר לעיל – הזכות לממש את הירושה כחוק. מצד שני, במידה והוגשה התנגדות למתן הצו, אזי ההתנגדות תתברר בפני בית המשפט לענייני משפחה. האחרון יכול להורות על קבלת ההתנגדות, על שינוי הירושה בהתאם וכן לדחות את ההתנגדות.

ירושה על פי צוואה:

כאמור, האפשרות השנייה לרשת אדם, היא באמצעות צוואה. האחרונה היא מסמך שנערך על ידי המצווה עוד בחייו, המורה כיצד יחולק רכושו לאחר מותו. אדם אשר עורך צוואה, חולק על ההסדר החוקי הקיים בחוק הירושה, דהיינו – ברירת המחדל לפיה בהיעדר צוואה, היורשים על פי דין יהיו בן או בת הזוג וילדיו של המנוח. באמצעות צוואה יכול אדם להוריש את רכושו לכל מי שהוא חפץ ביקרו.

בניגוד להליכים אזרחיים רגילים שבהם אדם יכול לזמן עדים מטעמו, כאשר מדובר בצוואה, אין לנהנים מהצוואה או לצדדים שלישיים שום ראיה על רצונו של המצווה וכן ראיה לגבי אופן הצוואה, למעט הצוואה עצמה. לכן, קובע חוק הירושה מספר תנאים מהותיים שיש לקיים, כדי שצוואה תהיה ברת תוקף. במקרה שבו תנאי מהותי לגבי עריכת צוואה לא מתקיים, אזי יתכן שהצוואה כלל לא תהיה ברת מימוש.

לפני שנסביר כיצד ניתן לערוך צוואה ונסקור את התנאים הנדרשים לשם כך, נציג מספר תנאים בסיסיים שיש לעמוד בהם כדי להקנות לצוואה תוקף חוקי. לאחר מכן נסביר כיצד אפשר לערוך צוואה –

כאמור, צוואה היא מסמך מהותי, אישי, שאמור לשקף את רצונו של המנוח. אי לכך, צוואה יכולה להיערך רק באמצעות המצווה עצמו. כלומר, צוואה שנערכה על ידי צד שלישי, גם אם היא בהסכמת המצווה, לא תהיה ברת תוקף. כמו כן, סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי רק אדם כשיר, שהוא לא פסול דין או קטין, יכול לערוך צוואה. כלומר, אדם שהוכרז בתור פסול דין, לא יוכל לערוך צוואה אלא אם הוכח כי הוא מודע להשלכותיה. כך גם לגבי קטינים.

צוואה היא לכאורה בבחינת סוף פסוק, למרות שהמצווה יכול לשנותה עוד בחייו, בכל עת שיחפוץ. אך התחייבות של מצווה שלא במסגרת הצוואה, לשנותה או להקנות זכויות לצד שלישי, לא תהיה ברת תוקף. כלומר, אם אדם ערך צוואה, אך התחייב בעל פה להעניק רכוש מהעיזבון והתחייבות זו לא קבועה בצוואה, אזי להתחייבות מעין זו לא יהיה שום תוקף.

בנוסף, הוראה בצוואה שקובעת כי לא ניתן יהיה לשנות את הצוואה אף פעם, גם היא הוראה שאין לה שום תוקף חוקי. הטעם לכך הוא פשוט: צוואה היא מסמך אינטימי שאמור לגלם באופן מיטבי את רצונו של המנוח. לכן, כאשר קיימת הוראה כזו ששוללת ממנו את הרצון (שהרי נסיבות חיים לא אחת מביאות אנשים לשנות צוואות), היא סותרת את כל תכלית דיני הירושות והצוואות ולכן היא בטלה מאליה.

איך עורכים צוואה?

סעיף 18 לחוק הירושה מונה ארבע דרכים שלפיהן ניתן לערוך צוואה: צוואה ניתן לערוך בכתב, בפני עדים, בפני רשות וכן בעל פה, בנסיבות מיוחדות. הבה נסקור כל אחת מאותן הדרכים:

צוואה בכתב – צוואה הנערכת בכתב היא הצוואה השכיחה ביותר, שכן היא גם הצוואה הפשוטה ביותר לעריכה. צוואה בכתב צריכה להיערך על ידי המצווה בכתב וכן עליה לשאת את חתימת המצווה ואת תאריך עריכת הצוואה. סעיף 19 לחוק הירושה קובע את הדין לגבי צוואה הנערכת בכתב.

צוואה בפני עדים – צוואה בפני עדים היא צוואה שנערכת בפני שני עדים. על שני העדים לחתום על הצוואה וחתימתם היא ראיה לכאורה לכך שהצוואה נערכה כדין. מעבר לכך, צוואה בפני עדים גם היא נערכת בכתב, עליה לשאת את חתימת המצווה וכן את תאריך העריכה. כלומר – יש דמיון בין צוואה בכתב לבין צוואה בפני עדים. הדין לגבי צוואה בפני עדים קבוע בסעיף 20 לחוק הירושה.

צוואה הנערכת בפני רשות – הדין לגבי צוואה בפני רשות מוסדר בסעיף 22 לחוק הירושה. צוואה בפני רשות היא צוואה שנערכת או בהקראה או בהפקדה של צוואה כתובה בפני רשות ציבורית. כלומר – בית משפט לענייני משפחה, בית דין דתי לרבות בית דין רבני, או רשם הירושה. אדם יכול להקריא את צוואתו בפני פרוטוקול ולאחר מכן לחתום עליו והחתימה היא ראיה לכאורה לאמיתות הצוואה ועל כך שהיא נערכה כדין.

צוואה בעל פה – צוואה בעל פה היא צוואה חריגה, משום שהיא צוואת ברירת מחדל. באופן רגיל, לא יהיה תוקף לצוואה בעל פה, אלא רק במקרה שבו אדם גוסס ומאמין כי הוא עתיד למות בזמן הקרוב. כמו כן, צוואה בעל פה צריכה להיערך בפני שני עדים, כאשר בעת הקראת הצוואה ומסירתה בעל פה, על שני העדים לערוך זיכרון דברים על דברי המצווה. בסמוך להקראת הצוואה, על שני העדים לפנות בהקדם לרשם הירושה ולהפקיד בידיו את זיכרון הדברים.

עם זאת, במידה והמצווה לא נפטר בתוך כחודש לאחר מסירת הצוואה, האחרונה תתבטל מאליה. למעשה, צוואה שנערכת בעל פה היא צוואת ברירת מחדל והיא משמשת רק במקרה שבו אדם עתיד למות בקרוב. כדי שלא למנוע מאדם למסור את צוואתו, חוק הירושה מאפשר למסור אותה בעל פה.

מימוש של צוואה – כיצד?

בדומה למימוש של ירושה, כאשר מבוקש לממש צוואה יש לפנות לרשם הירושה ולהגיש בקשה הנקראת בקשה למתן צו צוואה. הכללים די דומים לכללים החלים על בקשה למתן צו ירושה. כלומר, יש להגיש בקשה, לפרסם את דבר הבקשה למתן צו קיום צוואה בעיתונות ולהמתין תקופה להתנגדויות במידה ואלו תוגשנה. במידה והוגשה התנגדות של צד שלישי לצו קיום הצוואה, אזי בית המשפט לענייני משפחה יידון בהתנגדות. במידה ולא הוגשה התנגדות, אזי יינתן צו קיום צוואה ויהיה ניתן לממש את הצוואה כחוק.

עילות להתנגדות לצו ירושה או צו קיום צוואה:

כאמור, לצדדים שלישיים יש זכות להתנגד למתן צו ירושה או צו קיום צוואה. עילות ההתנגדות יכולות להיות רחבות מאוד. הבה נסקור חלק מהן:

טענה של אונס או כפייה: כאשר צוואה נערכת תחת כפייה או אונס, הרי שהצוואה לא נערכת מרצון אמתי. לכן, במידה ומוכח על ידי אדם המתנגד למתן צו קיום צוואה, כי זו נערכה תחת כפייה, יכול בית המשפט לענייני משפחה לבטל את הצוואה. עילת הכפייה או האונס, קבועה בסעיף 30 לחוק הירושה. צוואה לא חוקית: צוואה שסותרת את תקנת הציבור וכן כוללת הוראות לא חוקיות ומוסריות, היא צוואה לא חוקית ולכן היא תתבטל מאליה. כך קובע סעיף 34 לחוק הירושה.

צוואה בעלת סתירות: הכוונה בדרך כלל לצוואה עמומה, שלא ניתן להבין את משמעותה. במקרים כאלו, לבית המשפט יש סמכות להורות על ביטול הצוואה, או ביטולה החלקי.

זכויות של צד שלישי: ניתן לעיתים להתנגד לצו ירושה וגם לצו קיום צוואה, במקרים שבהם לצד שלישי יש זכויות ברכוש היורש. בשולי הדברים נעיר, כי רשימת הטעמים האפשריים להתנגדות לצו ירושה או קיום צוואה, אינה רשימה סגורה.

לסיכום

ענייני ירושות וצוואות עוסקים בסופו של דבר בדרך שבה יוכל אדם להעביר את רכושו לאחר מותו, בהתאם לרצונו. ברירת המחדל החוקית היא שהאנשים הקרובים לנו יירשו אותנו, כלומר – ילדינו ובן\בת הזוג שלנו. לחלופין, כל אדם יכול לערוך צוואה ערוכה כחוק ובאמצעותה להוריש לקרוביו את כל רכושו, בהתאם לרצונו. חוק הירושה מסדיר ומתווה את הדרך וההליכים הרלוונטיים למימוש ירושה או צוואה כדין. מכאן, במידה וברצונכם להסדיר את זכויותיכם על פי חוק הירושה, מומלץ לפנות לעורך דין משפחה בעל ניסיון בתחום.