גניבת זרע

גניבת זרע 2018-05-03T04:54:14+00:00

ילדים הם פרי אהבתם של הוריהם. לאחר שזוג מחליט למסד את הקשר שלו (או לא), מגיעה ההחלטה על הבאת ילדים לעולם. ילד שנולד, מביא עמו התחדשות, ריענון לחייהם של ההורים וכן דאגה רבה. אך לצד כל ההרמוניה הזו, ישנם ילדים שמגיעים לעולם לאו דווקא מתוך אהבה פורחת של הוריהם, אלא מהריון לא רצוי או לא מתוכנן, או ממקרי קיצון אחרים, שמתבטאים בהתעברות במרמה, מה שנקרא בעגה המוכרת יותר, "גניבת זרע". על נושא זה, נעסוק במאמרנו.

למרות השימוש הנרחב שנעשה במושג "גניבת זרע", אין זה מושג בעל הגדרה משפטית הרמטית וקבועה, כיוון שהמונח האמור איננו מוגדר בחוק. מכאן נובע הקושי למצוא למושג זה משמעות משפטית מדויקת. זאת ועוד, לרוב, התביעות המגיעות לבית המשפט מתוך טענה שבוצעה גניבת זרע, הן מקרים שבהם גבר ואישה קיימו יחסי מין ונולד ילד משותף, למרות שהגבר לא היה מעוניין בו. אף יותר מכך: טענה שגורה במקרים כאלו, שמועלית על ידי הגבר, היא שהאחרון אף הבהיר את רצונו ליחסי מין מהירים וחד פעמיים ואילו האישה גרמה לו לחשוב שהיא מכבדת את רצונו, למרות שהתוצאה שונה.

גניבת זרע

בשורות הבאות נעסוק בגניבת זרע, שהיא נושא רחב למדי. נסקור כיצד נתפס נושא גניבת הזרע במקרא ובמשפט הישראלי וכן נעמוד על ההשפעה שיש לכך מבחינה משפטית, על חובות האבהות ועל מזונות הילדים. כל זאת נכתב לנוחיותכם/ן, עבורכם/ן, קוראים/ות. נבקש להעיר כי מאמר תוכן זה אינו מהווה תחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה לדיני המשפחה.

גניבת הזרע על פי המקרא:

ההיסטוריה הארוכה והרחבה של היהדות, מלווה במגוון רב של סיפורי עם ופולקלור, חלקם מבוססים מדעית וחלקם פחות. אך עדיין, היסטורית, המונח גניבת זרע, לא נולד בשנים האחרונות בין כותלי בית המשפט, אלא כבר במקרא, ישנם מספר סיפורים בולטים ומוכרים, המתארים בצורה הברורה ביותר את נושא גניבת הזרע. כבר בספר בראשית, ניתן למצוא אזכור למעשה של לכאורה גניבת זרע וזאת בסיפור על בנותיו של לוט, שהתעברו ממנו, לאחר שהשקו אותו בשיכר וקיימו עמו יחסי מין בשנתו. עוד מקרה שניתן ללמוד מההלכה העברית, היא סיפורה של תמר, כלתו של יהודה. תמר ביקשה להתעבר מחמה, לאחר שאחי בעלה סירבו לקיים עמה יחסי אישות ולעבר אותה. הבה נעמוד על הסיפורים המתוארים, בהרחבה:

הסיפור על בנות לוט: במקרא מתוארות בנות לוט, בעת הריסת וחורבן סדום ועמורה. בשל מחשבתן וחששן של בנות לוט, שהעולם נחרב ולא נותרו עוד אנשים מלבדן, עלה בראשן רעיון להמשיך את קיומו של המין האנושי. כפי שנכתב – "זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל–הָאָרֶץ". בהתאמה, השתיים העלו רעיון, לפיו הם ישקו את אביהן עד לכדי איבוד הכרתו ויקיימו עמו יחסי אישות על מנת להיכנס להריון וכך הן אכן עשו. כך נכתב בספר בראשית: "וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת–אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת–אָבִיהָ ולֹא–יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. וַיְהִי מִמָּחֳרָת ותֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל–הַצְּעִירָה הֵן–שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת–אָבִי….. וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת–לוֹט מֵאֲבִיהֶן. וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן ותִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב, הוּא אֲבִי–מוֹאָב עַד–הַיּוֹם. וְהַצְּעִירָה גַם–הִוא יָלְדָה בֵּן ותִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן–עַמִּי, הוּא אֲבִי בְנֵי–עַמּוֹן עַד–הַיּוֹם".

סיפורה של תמר: תמר נישאה לער. לאחר פטירתו של ער, נישאה תמר לאחיו וזאת על פי כללי הייבום בהלכה היהודית (כלומר – אם בעל נפטר ולא הותיר אחריו ילדים, אחיו צריך להינשא לאשתו האלמנה ולעבר אותה, כדי להמשיך את זרעו של האח). בהתאמה, לאחר פטירתו של אונן, אביהם של הבנים היה צריך להשיא את תמר לבנו השלישי. האב חשש להשיא אותה לבנו השלישי וזאת בשל פחדו שגם הוא ימות. לכן, החליט להימנע מכך ולא להשיא את תמר. עם זאת, האחרונה – חדורת מוטיבציה ומטרה, הייתה נחושה להרות על ידי אחד מבני המשפחה וזאת בשל מעמדה של משפחת אלמנה. והנה כי כן, תמר, בשעת לילה מאוחרת, המתינה במקום שבו אביו של ער, אמור היה ללכת. היא התחפשה "לנפקנית" ופיתתה את האב לקיים עמה יחסי אישות. כתוצאה מקיום
אותם יחסי אישות, היא התעברה. אך בהמשך, התגלה כי כלל לא הייתה בהיריון. היא ניצלה מעונש מוות, משום שזנתה, לאחר שהאב הודה במעשה.

אגב, נבהיר כי בימי הסנהדרין, לא היו בדיקות אבהות או אמצעי מניעה, לכן כל גבר שבא במגע מיני עם אישה פנויה, היה מניח שהיא לעולם לא תוכל להוכיח את אבהותו, שכן יטען "שבא עמה כזונה" ולא כאשת איש. אך עדיין קיימת בדין האישי התייחסות ממשית לנושא גניבת הזרע, אם כי התייחסות זו לא תמיד ברורה ונהירה. אך המסקנה הנלמדת עד כה, היא כי גניבת זרע, היא דבר שמלווה את החברה היהודית, עוד מימי קדם. בחלקים הבאים, נעבור לימים המודרניים.

מהי גניבת זרע?

נושא גניבת הזרע "יצא לאור" בשנים האחרונות ועורר שיח בקרב החברה כולה וכן גרם למחלוקת דעות גם בין כותלי בית המשפט. כאמור, הבאת ילדים לעולם, נעשית בדרך כלל מתוך אהבה של בני הזוג המחליטים לקדם את זוגיותם ולפתח תא משפחתי משותף.

אלא מה? ישנם מקרים, שבמסגרתם – ישנן נשים המחליטות לבלות לילה אחד בלבד עם גבר אקראי, שעמו הן מקיימות יחסים מין וכך נכנסות להריון. סיטואציה נוספת שיכולה לקרות, הינה התאהבות של אישה בגבר שאסור לה, כמו גבר נשוי, לדוגמא. במקרה כזה, "הכניסה" להריון נעשית ללא הסכמתו מדעת של הגבר שעמו קיימה יחסי מין ובכך נוצרת סיטואציה שבה האישה "מחזיקה" את הגבר בידיה וזאת בשל הילד שלו הוא מצפה. עוד סיטואציה, היא במקרה שבו האישה יכולה להטעות את בן זוגה ולהתחייב כי היא משתמשת בגלולות למניעת היריון, אך לפעול בניגוד להבטחתה. זאת ועוד, ישנן נשים אף שסמוכות ובטוחות כי כניסה להריון מגבר מסוים תוביל להקמת תא משפחתי עמו, מחשבה שגויה יש לציין. מהצד השני עומדים הקורבנות למעשה, אלו הם הגברים. נבאר, כי למרות השימוש החריג במילה "גניבה", ניתן לראות כי מדובר במרמה או הפרת אמון, בה האישה שהציבה מולה מטרה ברורה, הטעתה גבר, לעיתים על פי מצג שווא שלפיו אינה יכולה להיכנס להריון (כיון שהיא נוטלת גלולות הריון או כיון שהינה עקרה כפי שתואר לעיל). במקרים אלו, מוצאים עצמם הקרבנות עומדים מול סיטואציה קשה שכן המילה של האישה עומדת מול מילתו. כך, מוצאים את עצמם אותם "קורבנות", בתור אבות לילד שהם לא רצו, שייתכן ועתה הם יחויבו לדאוג לצרכיו.

כיוון שאין התייחסות מהותית ורלוונטית לנושא גניבת הזרע, הגבר עומד מול סיטואציה בה נאמר לו כי הוא אחראי להולדת הקטין ואפילו אין לו את האפשרות לדרוש מהאישה לבצע הפלה. עוד נעיר, כי אחת הבעיות הקימות כיום היא כי קשה לאמוד את היקף התופעה, שכן ישנן המון נשים יהודיות שאינן נשואות וילדו ילד, הן מתוך קיום יחסי מין חד פעמיים והן מתוך שימוש בהפריה חוץ גופית.

כפי שגם ציינו לעיל, קשה להסביר מהי גניבת זרע, אך אפשר להצטרף לדבריו של המלומד בתחום דיני המשפחה, י. שיפמן, שהגדיר גניבת זרע בתור הצגת מצג שווא, כך יפים דבריו – "מצג שווא של עובדה שהמציג ידע שאינה נכונה או שהיה אדיש לאפשרות היותה בלתי נכונה ושהוצגה בכוונה שהמוטעה יפעל על־פיה, נותנת יסוד לעוולת תרמית אם אמנם המצג שהיה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו והתובע פעל על ־ פיו וסבל על ־ ידי כד נזק ממון. יסודות אלה מתקיימים כאשר אדם מצהיר כי הוא משתמש באמצעי מניעה או שהוא עקר, ביודעו שהצהרה זו איננה נכונה ובכוונה שהצד האחר יפעל על־פיה ויקיים עמו יחסי מין. אם הצד האחר אמנם קיים יחסי מין על יסוד ההצהרה הכוזבת, הוא רשאי לתבוע פיצוי אם הוא סבל נזק ממון עקב כך" (ציטוט מתיק 23789–02–11‏, של דבריו של שיפמן).

אחריותם של קורבנות גניבת הזרע:

בשל עיקרון טובת הילד, שלפיו פועל בית המשפט לענייני משפחה, בכל הנוגע לקטינים, מוטלת אחריות על ההורים לדאוג ולטפל בילדיהם. מכאן, קמה חובת האבהות. על פי התפיסה המשפטית, גבר המקיים יחסי מין עם אישה, צריך להיות ערני לכך כי בשעת המעשה הוא לוקח על עצמו אחריות לכל תוצאה והתפתחות שיכולה לנבוע מקיום יחסי מין. התעברות הינה תוצאה טבעית של קיום יחסי אישות ולכן על הגבר לקחת זאת בחשבון, ברגע שהוא מחליט לקיים יחסי מין.

זכותו המשפטית של ילד לדעת מיהו אביו, עולה על זכותו של האב שלא לדעת על כך. תחום אפור נוסף מבחינה המשפטית, הינו התחום הקשור לבדיקת אבהות – שעליו נרחיב בהמשך. סירוב של אדם אשר התבקש לעבור בדיקת אבהות, נתפס בעייני בית המשפט כהסתרה והקביעה המשפטית לרוב, תהיה כי הגבר הינו אב הילד.

התמודדות הפסיקה הישראלית עם גניבת זרע

החשיבות המשפטית של הסוגיה הנוגעת לגניבת זרע, נוגעת בעיקרה לתשלום המזונות ומעורבותו של האב במה שנכפה עליו, או במה שלעיתים נעשה באופן לא רצוי כלל. נסביר – על פי ההלכה היהודית, על אב המשפחה לדאוג לשלומם ומחייתם של משפחתו, לרבות כלכלתם. אך מכיוון שלא מדובר בסיטואציה שבה מעורבת באמת "משפחה" כמשמעותה החברתית, עולה השאלה – האם על האב עדיין לדאוג לאישה וילדו?

התשובה חיובית. ככלל, על אב, מוטלת חובת תשלום מזונות כלפי ילדו, מכל סיבה שהיא. זהו הדין הדתי–עברי שחל בישראל בתחום זה. מכוח הדין העברי–דתי, האב חייב במזונות ילדיו באופן מוחלט. כמו כן, האב חייב גם במקרה של גניבת זרע. עם זאת, עדיין שמורה לו הזכות, לתבוע במקביל את האם, בגין נזקיו, שהם בעצם תשלום המזונות. חשוב להעיר כי בסופו של דבר, ההנחה היא שאדם הוא בוגר ואם הוא מקיים יחסי מין, חלה עליו אחריות כוללת לכך. בנקודה זו, יפים דבריו של נשיא בית המשפט בזמנו, מאיר שמגר, שפסק כי על גבר המקיים יחסי מין להיות ערני לכך כי בשעת המעשה הוא לוקח על עצמו כל אחריות להתפתחות היכולה לנבוע בשל קיום היחסים. לכן, אב חייב במזונות ילדיו ולא משנה אם זרעו נגנב, כיון שמזונות הילד כוללים דאגה בסיסית, כמו הצרכים המינימליים של הילד. לכן, גם אם האב יוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הזרע נגנב ממנו, עדיין החובה למזונות תעמוד לחובתו.

בהתאמה, נעיר כי בשלהי שנות ה–2000, נפסקה הלכה תקדימית בנוגע לגניבת הזרע, שבה נקבע כי התנהגות האישה הינה עוולה נזיקית של תרמית ורשלנות ואף מדובר בהפרת חובת תום הלב והגינות, החלה עליה. מכאן האפשרות שהזכרנו, להגיש תביעה נזיקית נגד האישה, במקרים כאלו. עם זאת, נעיר כי גם במקרים כאלו, מוטל על התובע – האב – נטל ראייתי גבוה, שאכן זרעו נגנב.

בדיקת אבהות:

דרך נוספת שעמה מתמודד בית המשפט עם עניין גניבת הזרע, היא באמצעות בדיקת אבהות. בדיקת אבהות, או בשמה הנוסף, "בדיקת רקמות", הינה בדיקה פולשנית הנעשה באמצעות נטילת דגימת דם מהאב והבן, על מנת לבדוק קשר גנטי ביניהם. רבים סבורים כי בדיקת אבהות נדרשת רק במצבים שבהם מתעורר החשד לקשר הגנטי בין אב ובו, אך בדיקת האבהות תידרש במגוון מצבים נוספים, כמו לדוגמא, הבאת ילד באמצעות אם פונדקאית בחו"ל ואז יוכל לדרוש משרד הפנים לבצע בדיקת אבהות, על מנת לראות כי אכן הילד הוא של בני הזוג.

בישראל, בדיקות אבהות, מוסדרות בהתאם לחוק מידע גנטי, תשס"א–2000 (להלן: החוק למידע גנטי). החוק למידע גנטי מקנה לבית המשפט סמכות לדרוש מהנתבע או מהתובע, לבצע בדיקת אבהות, על מנת להוכיח קשר או אי קשר ביולוגי לוולד. נבקש להעיר, כי האופציה לביצוע בדיקת הרקמות, פתוחה גם לאם, אם כי בדיקה זו אינה שכיחה, בשל העובדה שהקשר הביולוגי בין אם לילדה מובן מאליו, בשל ההנחה שאת הילד היא נשאה ברחמה במשך 9 חודשים. לכן, בפועל, גבר שהוגשה נגדו תביעת אבהות ויסרב לעבור את בדיקת הרקמות, אולי יוכל לחסוך מעצמו את הבדיקה, אך לא את התוצאה, שכן ההנחה היא שסירוב לביצוע בדיקה, מטיל חזקה על המסרב, לפיה יש לו מה להסתיר.

נקודה נוספת שחשוב לציין, היא כי האב אינו יכול לחייב את האם לעבור הפלה. זכות חיובית הקיימת לאישה, היא הזכות על גופה, העומדת וגוברת על הזכות השלילית של הגבר, שהיא הבחירה שלא להביא ילד לעולם.

נעיר כי לבדיקת אבהות, תמיד נלווה חשד לסטטוס של ממזר, כלומר – ילד שנולד בשל קיום יחסי מין בין אישה נשואה לגבר אחר, שאינו נשוי לה. כאשר קיים חשד לממזרות, לא יורה בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, על בדיקת רקמות, כדי שלא לחשוף את הקטין לסטטוס האמור.

לסיכום:

נושא גניבת הזרע הינו נושא מורכב וקשה, שהפסיקה בגינו אינה תמיד ברורה. תביעה משפטית בגין גניבת זרע מעמידה מספר רבדים למבחן, שעליהם קמה מחלוקת ארוכה ומורכבת. מלבד הפגיעה הנפשית שעמה מתמודד הגבר שעליו "מלבישים תיק", של ילד חדש שהוא מלכתחילה לא רצה בו, ישנה גם פגיעה כלכלית קשה, אשר משפיעה בעתיד גם על עזבונו. השלכותיו של נושא זה, פוגעות גם בילד, שכן אינו גדל בסביבה טבעית ומשפחתית. השפעות אלו יכולות ללוות אותו במשך כל חייו ולהשפיע על התנהגותו והחלטותיו.

זאת ועוד, נשוב ונחדד כי לטענה של גניבת זרע, נדרשת הוכחה לא פשוטה בבית המשפט. אחת הסיבות לכך, היא החשש של בית המשפט, מהניסיון של הגבר לפטור עצמו מתשלום המזונות עבור הקטין. עד כה, נראה כי לרוב, מר גורלו של מי שנגנב זרעו. עם זאת, אין לומר נואש, שכן גם מי שנגנב ממנו זרעו, למעשה בוצע כלפיו מעשה מרמה והוא יכול למצוא מזור משפטי, על ידי תביעה נזיקית, שאולי תהיה קשה, אך היא אפשרית. לסיכום נבהיר, כי במידה ואתם עומדים מול סיטואציה כזאת, אל תאמרו נואש. יש לבדוק כל מקרה לגופו, שכן הצעד החשוב ביותר הוא לקיחת עורך דין לייעוץ מעמיק, ייצוג והנבת תוצאות טובות ביותר עבורכם.

 
שאל אותנו שאלה

שאל אותנו שאלה

לייעוץ משפטי צרו קשר

לפגישת ייעוץ התקשרו:

052-2927602

03-6521605

או צרו איתנו קשר באמצעות הטופס