מתן "גט", הוא למעשה השלב שבו ה"בעל" נותן לאישה גט והאישה מקבלת את הגט ואז הופכים בני הזוג לגרושים כדת וכדין. מאותו רגע, רשאים בני הזוג להינשא לאחרים, לקיים יחסי אישות עם אחרים ולמעשה, בני הזוג הופכים לרווקים בשנית. אך למעשה, קבלת גט היא סיום של תהליך, שהוא לעיתים ארוך, מייגע וכן – מאוד יקר.

זאת ועוד: אומנם מתן גט מסיים את הליך הגירושין, אך גם אז – הוא מסיים רק את תביעת הגירושין לגופה. הוא לא בהכרח מסיים מחלוקות נוספות, הקשורות להליך הגירושין, כדוגמת – חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג, הסדרת הסדרי משמורת הילדים של בני הזוג וכן הסדרת סוגיית מזונות הילדים של בני הזוג. במאמר שלהלן, נעסוק במתן גט, אך בין היתר, נסביר מהו הליך הגירושין ומהו המשעול שבו צועדים בני הזוג עד לקבלת הגט.

דהיינו, נסביר מהו הליך הגירושין וכן כיצד מתגרשים בבית הדין הרבני. לאחר מכן, נסביר אילו נושאים יש להסדיר במסגרת הליך הגירושין. נסביר מה הדין לגבי מזונות ילדים, מה הדין באשר לחלוקת משמורת ילדים וכן מה הדין באשר לחלוקת רכוש בין בני זוג. במקביל, גם נסביר אילו ערכאות שיפוט עוסקות במדינת ישראל בדיני המשפחה ומהו היחס בין שתי הערכאות הללו (שהן בית הדין הרבני, מול בית המשפט לענייני משפחה). לאחר כל אלו, נציג מספר עצות מועילות, לכם הגברים, לכן הנשים, על כיצד אפשר לקבל "גט" במהירות ולהתגרש ביעילות. כל זאת, לידיעתכן/ם הגולשות והגולשים, כדלקמן:

לפני שנתחיל, נבקש להעיר, כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך ניתן ומומלץ לתאם פגישה עם משרדנו.

הליך הגירושין – מההתחלה ועד הסוף:

גט הוא רק הליך אחד, מבין מספר הליכים במסגרת הליך הגירושין. למעשה, המונח הליך גירושין, הוא כותרת למספר הליכים שבני זוג צריכים להסדיר או לנהל בערכאות שיפוטיות, כדי להתגרש פורמאלית, אך גם להיפרד למעשה ולא רק להלכה. בחלק שלהלן נסביר מהו הליך גירושין ואילו הליכים הוא כולל:

גירושין בבית הדין הרבני

גירושין במדינת ישראל, נערכים לפי הדין הדתי שחל על בני הזוג, בין אם הם יהודים ובין אם הם לא יהודים. נסביר – עוד לפני הקמת המדינה, חוקק בארץ ישראל חוק שנקרא "דבר המלך במועצתו לארץ ישראל". חוק זה, הקנה לכל העדות הדתיות בארץ, את הסמכות לעסוק בשפיטה בענייני נישואין וגירושין, לרבות ליהודים, מוסלמים ונוצרים. לימים, כאשר הוקמה מדינת ישראל, חוקק בארץ חוק הנקרא חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג – 1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי הדין הרבניים"). החוק הזה, למעשה "המשיך" את הוראות דבר המלך במועצתו, בכל הנוגע ליהודים. כיום, דבר המלך במועצתו עודנו בתוקף, בכל הנוגע למוסלמים ונוצרים, שלהם יש בתי דין דתיים משלהם והשפיטה בענייני נישואין וגירושין, אצל בני אותן דתות, היא על פי הדין הדתי – אישי. כך גם באשר ליהודים. כלומר, לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים, נישואין וגירושין בין יהודים, ייערכו על פי דין תורה.

נעיר, כי המשמעות המשפטית למצב שתואר, היא כי בני זוג שהם בני דתות שונות, אינם יכולים להינשא בארץ, אלא על ידי המרת דת. כלומר, יהודי אינו יכול להינשא לנוצרייה, שכן אף דין דתי מבין אותן דתות, אינו מכיר ב"נישואי תערובת". גם זוגות חד מיניים אינם יכולים להינשא בארץ, לאור הכפפת הדין הדתי על דיני הנישואין והגירושין. עד כאן, על הדין הכללי. מעתה נעסוק בדין החל על יהודים, בכל הנוגע לנישואין וגירושין.

ענייני נישואין וגירושין נערכים כאמור לפי הדין הדתי – אישי שחל על בני הזוג. הסמכות השיפוטית לעסוק בתביעות גירושין ונישואין, שייכת לבית הדין הרבני. בבית הדין הרבני, יש חלוקה גיאוגרפית: ישנם בתי דין אזוריים, שהם הערכאה הראשונה ומעליהם בית דין רבני גדול, המשמש ערכאת ערעור עליהם. בתביעת גירושין דנים שלושה דיינים בבית הדין הרבני. הואיל והדין הדתי – הוא זה אשר חל בעת גירושין, הרי שלשם גירושין, יש להוכיח את קיומה של עילת גירושין. עילות הגירושין אינן קבועות בחוק האזרחי, אלא בדין הדתי – עברי. על כך, בחלק הבא.

למעשה, אדם המבקש להתגרש, יגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני. תביעת גירושין, היא תביעה משפטית לכל דבר ועניין. יש לכתוב כתב תביעה, אשר כולל פירוט עובדתי המעיד על קיומה של עילת גירושין. לכתב התביעה לגירושין, יש לצרף צילום תעודה מזהה, תעודת נישואין וכן לשאת בתשלום אגרה לקופת בית הדין במסגרת הגשת התביעה. הצד השני להליך הגירושין, רשאי להביע את התנגדותו לגירושין. במצב כזה, יתנהל הליך גירושין בבית הדין הרבני. כל אחד מהצדדים יצטרך להוכיח את טענותיו. מבקש הגירושין יצטרך, בין היתר, להוכיח את קיומה של עילת גירושין. עילות הגירושין המוכרות לפי הדין הדתי – עברי, הן למשל – עילת הבגידה, עילת מעשה הכיעור, עילת מורדת, אלימות, אי סיפוק מיני, פגם או מום גופני שמונע מבני הזוג לקיים יחסי אישות ועוד.

במידה והוכחה עילת הגירושין, אזי יורה בית הדין הרבני על סידור גט, כלומר – על גירושין בין בני הזוג. עם זאת, לא אחת אנו נתקלים בסיטואציה של סרבנות גט, הן מצד הגבר – המסרב לתת גט לאשתו והן מצד האישה – שמסרבת לקבל את גטה. המשמעות של סרבנות גט היא כדלקמן – כאשר הגבר מסרב להעניק גט, האישה היא בעצם אישה עגונה, שאינה רשאית להינשא לגבר אחר ובמידה ותוליד ילדים מגבר אחר, אלו ייחשבו כממזרים. אישה שמסרבת לקבל גט, רשאית למעשה לקבל "מזונות אישה", עד למתן הגט. כך שגם הגבר מצוי במצב מאוד לא נעים במקרה של סרבנות גט. עם זאת, נדגיש כי לבית הדין הרבני יש סמכות להטיל סנקציות, במקרים של סרבנות גט. בין היתר, מוסמך בית הדין הרבני לשלול רישיון נהיגה, לקנוס ואף להטיל מאסר מאחורי סורג ובריח במקרים אלו.

לסיכום חלק זה: גירושין בארץ נעשים לפי הדין הדתי – אישי. אי לכך, הערכאה המוסמכת והבלעדית לעסוק בתביעות גירושין, היא בית הדין הרבני. בהמשך נסביר מהן הסמכויות של בית המשפט לענייני משפחה ונפרט על הפער שבין הערכאות.

תביעת משמורת בין בני זוג

לדעתנו, תביעת הגירושין אינה ההליך הקשה והמורכב ביותר במסגרת הליך גירושין, אלא ענייני משמורת ילדים. כאשר לבני הזוג יש ילדים משותפים, ההנחה היא שכל עוד בני הזוג חיים יחדיו, הרי שהם מגדלים את ילדיהם יחדיו. עם זאת, בעת גירושין, עולה השאלה: מי מההורים ישמש בתור הורה משמורן בלעדי, כלומר – יהיה אחראי על הטיפול והגידול השוטף של הילדים. במקביל, עולה השאלה: כיצד ייערכו הסדרי הראיה שמהם ייהנה ההורה השני, הלא משמורן. כלומר, הסדרי ראיה הם זמנים קבועים שבהם ההורה הלא משמורן, זוכה לבלות עם ילדיו ולדאוג לצרכיהם. בני זוג, בהליך גירושין, יכולים גם להסכים על משמורת משותפת על הילדים ואף בית המשפט רשאי להורות על קיומה של משמורת משותפת ללא הסכמה. משמורת משותפת, כשמה כן היא, משמורת שבמסגרתה שני בני הזוג מקיימים משמורת שווה בזמן על ילדיהם, על כל המשתמע מכך.

ככלל, תביעות למשמורת ילדים מוגשות לבית המשפט לענייני משפחה, אשר יש לו סמכות לעסוק בנושא זה. במסגרת הכרעה בהליך משמורת, קיים עיקרון בסיסי, הנקרא עיקרון טובת הילד. דהיינו, בית המשפט יטיל את המשמורת רק בהתאם לטובתו של הילד. בין היתר, יבחן בית המשפט היכן יטופל הילד בצורה ראויה ביותר, אצל איזה מההורים ילמד הקטין בבית ספר טוב יותר והיכן הוא ישהה בקרבת מכריו, חבריו וכן בני משפחתו. כאמור, בית המשפט רשאי להורות על קיומה של משמורת משותפת, במידה והוא מוצא שזו תקיים את מצוות טובת הילד בצורה הטובה ביותר.

עוד נושא שחשוב לציין במסגרת ענייני משמורת בין בני זוג, עוסק בסוגיה הנקראת "חזקת הגיל הרך". הדין הוא כי ילדים עד גיל 6, ייוותרו במשמורת בלעדית בקרב אמם. הטעם לכך אינו בהכרח משפטי, אלא סוציולוגי וחברתי. ההנחה היא כי ילדים עד גיל 6, יותר קשורים, פיזיולוגית ורגשית, לאמם. לכן, בהיעדר נסיבות חריגות שלאורן האם אינה יכולה לשמש כהורה משמורן, תוטל משמורת הילדים על האם. עם זאת, כפי שגם הזכרנו, לבית המשפט יש סמכות להורות על קיומה של משמורת משותפת וגם להרחיב את הסדרי הראיה לטובת האב, גם כאשר ילדיהם המשותפים של בני הזוג צעירים מגיל 6 ובלבד שהחלטות אלו תיישמנה את עיקרון טובת הילד.

לסיכום החלק העוסק במשמורת: כבר בעת פרידת בני הזוג ובטרם גירושין סופיים, ניתן להגיש לבית המשפט תביעה לקביעת משמורת זמנית, שכן סוגיית המשמורת חשובה ומהותית ואין להמתין עם ההכרעה בכל הנוגע למשמורת, עד לגירושין הסופיים. משמורת זמנית יכולה כמובן להשתנות בסיום ההליך, שכן כשמה כן היא – משמורת זמנית.

מזונות ילדים ומזונות אישה

נושא נוסף שבני זוג צריכים להסדיר בעת גירושין, הוא סוגיית המזונות, הן מזונות הילדים והן מזונות האישה. נתחיל ממזונות האישה. כאמור, נישואין וגירושין נערכים לפי הדין הדתי – אישי. הכלל ההלכתי באשר לחובת הגבר כלפי האישה, גורס כי האישה "עולה עם הגבר אך אינה יורדת עמו". כלומר, על הגבר חלה החובה לכלכל את אשתו בעת נישואין, כאשר חובה זו, מוטלת עד לרגע הגירושין. לכן, גם אם הבעל אינו מתגורר עם האישה תחת אותה קורת גג, עדיין עליו למלא אחר חובתו ולדאוג לצרכיה הכלכליים של אשתו. אך הלכה דתית לחוד ומציאות לחוד. למעשה, גם כיום רשאית אישה לעתור למזונותיה, אך מזונות אישה נגזרים הן מיכולתו הכלכלית של הגבר והן מהתנהלות האישה. כלומר, בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, יבחנו גם את תום ליבה, את כשירותה לעבוד ועוד אלמנטים נוספים. עם זאת, ישנם גם מקרים שבהם אישה יכולה לאבד את מזונותיה. למשל, במקרה של גירושין שנגרמים בשל בגידה של האישה, או במקרים שבהם מוכח כי התנהגות קלת דעת של האישה, היא זו אשר גרמה לגירושין. בנוסף, נעיר כי מזונות אישה משולמים עד מתן הגט ולא לאחר מכן.

באשר למזונות ילדים, על פי הדין הדתי – אישי, על האב חלה החובה להבטיח את הקיום הכלכלי של ילדיו. חובה זו באה לידי ביטוי בחובתו לשאת במזונות ילדיו. עד גיל 6, חייב האב במזונות מדין חובה, כאשר מזונות אלו כוללים את כל ההוצאות הבסיסיות הנדרשות לגידול הילד, כאשר עד גיל 6 כל ההוצאות מוגדרות בתור הוצאות בסיסיות. לאחר גיל 6, חייב האב במזונות מדין חובה, בכל הנוגע להוצאות הבסיסיות, אך הוא חב במזונות מדין צדקה בכל הנוגע להוצאות שאינן בסיסיות. נעיר, כי ההבדל בין מזונות מדין צדקה, למזונות מדין חובה, הוא כי מזונות מדין חובה הם מוחלטים. דהיינו, על האב לשאת במזונות מדין חובה בנפרד מיכולתו הכלכלית וגובה השתכרותו. מנגד, מזונות מדין צדקה, נגזרים מיכולתו הכלכלית של האב וכן מהיכולת הכלכלית של האישה ושכרה.

תביעת מזונות, ניתן להגיש הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני. אך במידה והוגשה קודם תביעת מזונות לבית הדין הרבני, אזי הוא זה אשר "קונה" את הסמכות לדון בה. עם זאת, כבר בעת פרידה, לפני גירושין, ניתן להגיש תביעה למזונות זמניים, עד להכרעה סופית בהליך המזונות.

חלוקת רכוש בין בני זוג

נושא אחרון לרשימה זו, שאותו על בני זוג שנמצאים בהליך גירושין להסדיר, הוא נושא חלוקת הרכוש המשותף שלהם. במהלך חיי הנישואין ואף לפני כן, בני זוג צוברים ביחד ולעיתים לחוד, רכוש משותף. לכן, בעת גירושין עולה השאלה: כיצד יחולק הרכוש המשותף שנצבר על ידי בני הזוג, אם בכלל.

בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג, קובע חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), כי בעת גירושין, תיערך חלוקת רכוש שווה בין בני הזוג, במידה ומדובר ברכוש משותף. לצורך הגדרת המונח "רכוש בר חלוקה", קובע חוק יחסי ממון כי רכוש משותף ייחשב בתור כל סוג של רכוש, למעט הסוגים הבאים – קצבת אלמנות, קצבת נכות, רכוש שהתקבל במתנה אצל אחד מבני הזוג או רכוש שהיה שייך לאחד מבני הזוג לפני הנישואין. מעבר לכך, כלל הרכוש המשותף של בני הזוג יחולק ביניהם באופן שווה.

עם זאת, גם לכלל חלוקת הרכוש השווה הקבוע בחוק יחסי ממון, יש שני חריגים. החריג הראשון חל במקרה שבו לבני הזוג יש הסכם ממון שהם ערכו ביניהם, אשר מסדיר חלוקת רכוש שונה. במקרה שבו הסכם הממון אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה או נוטריון, הרי שאז הוראות ההסכם הן אלו אשר תחייבנה את בני הזוג. החריג השני, קבוע בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון והוא עוסק בסיטואציה שבה מוגשת לבית המשפט בקשה לחרוג מכלל החלוקה השווה הקבוע בחוק זה. בית המשפט יכול לחרוג מכלל החלוקה השווה, בהתחשב בגובה ההכנסות של בני הזוג וכן בהתחשב ביכולת ההשתכרות העתידית שלהם. עם זאת, נעיר כי השימוש בסמכות הזו, נעשית לעיתים רחוקות.

ככלל, ענייני חלוקת רכוש לפי חוק יחסי ממון, נדונים בבית המשפט לענייני משפחה, מלבד חריג אחד, שעליו נסביר בחלק הבא של המאמר.

בית הדין הרבני – ובית המשפט לענייני משפחה

כאמור, בית הדין הרבני מוסמך לדון באופן בלעדי בענייני נישואין וגירושין ונגזרותיהם (למשל – תביעה לשלום בית, תביעת כתובה וגם תביעת מזונות). מנגד, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק בכל עניין משפחתי וסכסוך בין בני משפחה. כמו כן, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות מקבילה לעסוק בתביעות למזונות. מנגד, לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לעסוק בענייני גירושין ונישואין, כלומר – בתביעות לגירושין ונישואין. לבית הדין הרבני, אין למשל סמכות לעסוק בתביעות למשמורת ילדים וכן בתביעות לחלוקת רכוש בין בני זוג.

עם זאת, לבית הדין הרבני עומדת אפשרות "לקנות" סמכות לעסוק בעניינים נוספים הנוגעים לגירושין וזאת בשני מקרים. המקרה הראשון – הוא כאשר קיימת הסכמה בין בני הזוג ואז הם יכולים לעתור במשותף או להביע את הסכמתם לנהל הליך בבית הדין הרבני. המקרה השני – הוא כאשר מוגשת תביעת גירושין הכורכת עמה תביעת משמורת וחלוקת רכוש ובלבד שהתובע הקדים והגיש תביעה לבית הדין לפני הצד השני ואז בית הדין "רוכש" סמכות לעסוק בתביעות אלו. למקרים כאלו, קוראים "כריכה של תביעת גירושין". כריכות של תביעות גירושין, הן אלו היוצרות את מרוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. כלומר, הן יוצרות סיטואציה שלעיתים צד בהליך גירושין, שיהיה לו אולי עדיף בנסיבות מסוימות לפנות דווקא לבית הדין הרבני, מקדים ומגיש תביעה כוללת לבית הדין הרבני. נעיר, שבכל מקרה כדאי להיוועץ בעורך דין גירושין, כדי לבחון איזו ערכאה עדיפה, בהתאם לנסיבות הפרטניות.

לקבל גט – במהירות וביעילות:

כפי שהבטחנו בפתח המאמר, לקראת סיום נציג מספר עצות מועילות, שמתאימות לכן הנשים ולכם הגברים, כיצד לקבל גט במהירות וביעילות ובכלל זה, כיצד להתגרש במהירות ובאווירה נעימה יותר –

לנהוג בכבוד ובדרך ארץ – כבוד אינו מילה גסה, במיוחד כאשר אתם נמצאים בהליך גירושין. אל תשכחו שאתם מתגרשים מאדם שהקמתם עמו משפחה ולכן תנהגו בכבוד. אם תעשו כן, גם תגלו שהליך הגירושין יהיה קל ונעים יותר.

לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעו"ד גירושין – ייעוץ משפטי במסגרת הליך גירושין, הוא אולי הדבר החשוב ביותר שתעשו. ללא סיוע משפטי, תתקשו לנהל הליך גירושין וכנראה שרק תסבו לעצמכם נזק ועלויות כספיות. לכן, פנו בהקדם לעו"ד גירושין בעל ניסיון.

לנסות לקיים הליך גישור גירושין – במסגרת הליך הגירושין, אנו ממליצים לכם\ן לבחון אפשרות לקיים הליך גישור בפני מגשר גירושין, אשר יסייע לכם להידבר ולנהל משא ומתן. במסגרת הליך גישור, ניתן גם לפתור את כל המחלוקות הנוגעות לגירושין ובכך גם לחסוך בעלויות כספיות ולייעל את ההליך.

לא לערב את הילדים – עוד המלצה שאנו מבקשים להעניק, אשר מבוססת על ניסיוננו הרב כעורכי דין משפחה, היא לא לערב את הילדים בסכסוך הגירושין, במידה והוא קיים. גם אם מערכת היחסים שלכם עם בן או בת הזוג אינה תקינה וגם אם ישנם כעסים ולו מוצדקים, עדיין יש להימנע מלערב את הילדים שלכם. עירוב של ילדים בסכסוך גירושין, עשוי להסב להם נזק נפשי ורגשי ובכלל זה לפגום במערכת היחסים שלהם עם ההורה השני. לכן, הימנעו מכך מכל וכל.