בית המשפט לענייני משפחה

בית המשפט לענייני משפחה 2019-05-22T00:25:16+00:00

כל מה שצריך לדעת על בית משפט לענייני משפחה:

תחום דיני המשפחה הוא מהתחומים המורכבים והסבוכים ביותר במשפט הישראלי. בית המשפט לענייני משפחה הינו בית משפט העוסק בסכסוכים בין בני זוג, המתפרשים על מגוון תחומים. כמו כן, לבית המשפט יש מאפיינים מיוחדים, לפיהם ניתן לשפוט בהתאם ולאור האופי המשפחתי של אותם סכסוכים.

במאמר זה נסקור: מהו בית המשפט לענייני משפחה, מהן הסמכויות המיוחדות של בית המשפט לענייני משפחה , מהי הערכאה המקבילה של בית המשפט, נסביר על המונח "מרוץ הסמכויות" וכיצד הוא נוצר, על ערעור על פסק דין של בית המשפט, וכן נציג בהרחבה אילו נושאים מגיעים לפתחו.

בית המשפט לענייני משפחה

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות. אין לראות במאמר זה תחליף לייעוץ עורך דין לענייני משפחה.

בית משפט לענייני משפחה:

בית המשפט לענייני משפחה, מוסמך לדון בכל סכסוך בתא המשפחתי, מכוח חוק בתי המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה–1995 (להלן: "החוק"). בית המשפט לדיני משפחה שווה ערך לבית המשפט השלום. בית המשפט דן במספר ענייני משפחה, כגון תביעות בעניין מעמד אישי, תביעת מזונות ומדור, אבהות ואמהות, תביעות בעניין החזרת ילד חטוף, הסדרי ראייה, משמורת משותפת, אימוץ וכדומה.

שופטי בית המשפט לענייני משפחה נבחרו ב"פינצטה", לאור הידע הרב והמקצועיות שלהם בתחום דיני המשפחה. כאשר מדובר בתביעה של בני זוג, אזי התביעה תוגש במקום המגורים המשותף. אם לא קיים מקום מגורים משותף, או כאשר התביעה לא נעשית בין הורים וילדים, אזי מקום התביעה יהיה לפי מקום מגורי התובע. במידה ואין לתובע מקום מגורים, שכן הוא גר בחו"ל, אזי ברירת המחדל, ברוב המקרים, תהיה בתל אביב.

אגב, מה משמעות המשפט "משפחה אחת, שופט אחד"? במקרים שבהם הנושא כבר נידון אצל שופט מסוים, אזי אותו שופט ימשיך לדון בתביעות העתידיות שלו. רק אם שני הצדדים אינם מתגוררים עוד באזור שבו בית המשפט דן בתביעה, אזי בעת הסכמת הצדדים, השופט רשאי להעביר את התיק.

סמכויות מיוחדות:

בית המשפט לענייני משפחה אינו מגביל את סכום התביעה, גם אם הסכום עולה על הסכום שניתן לדון בו בבית משפט שלום. כמו כן, לבית המשפט קיימת הסמכות לסטות מדיני הראיות הרגילים של בית המשפט. יתרה מכך, לבית המשפט קיימת הסמכות לדון בתובענות, בדלתיים סגורות, בשל חיסיון ההליך. הסמכות ניתנה לבית המשפט, לאחר וועדת שינבויים. וועדה זו המליצה, בשל רגישות יתרה בענייני משפחה, לקיים דיונים בדלתיים סגורות ובכך לייעל את ההליך. חשוב לציין, כי בהליך זה מעורבים לא מעט גורמים סוציאליים.

ערכאה מקבילה – בית הדין הרבני:

הגוף האחראי על בתי הדין הרבניים, הוא מועצת הרבנות הראשית. בראש בתי הדין הרבניים עומד בית הדין הרבני הגדול אשר מיקומו בירושלים. בית הדין הרבני הינו הערכאה המקבילה לבית המשפט לענייני משפחה, וזאת בשל הדין הדתי החל בישראל, בנוגע לנישואין וגירושין, וזאת לפי האמור בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). שופטי בתי הדין הרבניים נקראים דיינים ולרוב, הם יפסקו בהרכב של שלושה דיינים.

"מרוץ הסמכויות":

הביטוי "מרוץ הסמכויות", מתאר מצב שבו בעלי הדין רשאים לפנות לשתי ערכאות שונות. מאחר ובני הזוג יכולים לבחור לדון בשני ערכאות שונות, אזי כל צד אשר "יקנה" סמכות ראשון, יוכל לקבל יתרון משמעותי בתיק שלו, וזאת אם יגיש את התביעה, בערכאה שהעריך שתטיב עבורו.

הבחירה בערכאות השונות נעשית בשל השוני הניכר של בית הדין הרבני ושל בית המשפט לענייני משפחה, בעת קבלת ההחלטות. לעיתים, בני הזוג, בשל חוסר בקיאות בהליך, מגישים במקביל בשתי הערכאות, ואז נוצרת כפילות סמכויות, ולכן נוצר המינוח הקובע מי תהיה הערכאה שתדון בעניינם. ערכאה שלא נתקבלה אצלה התביעה ראשונה, לא תיוותר לה הסמכות לדון בנושא.

אם תדון בנושא, מצב זה ייחשב כחריגה מסמכות. כיום, התפיסה המקובלת והרווחת בחברה, היא שלגברים עדיף להגיש את תביעתם לבית הדין הרבני, משום שמעמד הנשים אינו שוויוני באותה ערכאה, בנושאים מסוימים, שכן ניתנת להם מעין פריבילגיה, ולרוב, לגברים ישנה עליונות בדיונים שם. נשים, לעומת זאת, ימהרו לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.

ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה:

ערעורים על החלטות של בית המשפט לענייני משפחה, מוגשים לבית המשפט המחוזי, תוך 45 ימים. לבית המשפט המחוזי שדן בערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, יעמדו כלל הסמכויות הנתונות לבית המשפט לענייני משפחה, לרבות הסמכות לשמוע עדים או להביא ראיות, אם שופטי בית המשפט סבורים שהדבר דרוש. כמו כן, על החלטת בית המשפט המחוזי, ניתן לערער ברשות, לבית המשפט העליון, תוך 30 ימים.

הסמכות לדון בענייני נישואין וגירושין:

כאמור, לבית המשפט לענייני משפחה עומדת הסמכות לעסוק בכל עניין משפחתי, כמעט. עם זאת, לבית המשפט לענייני משפחה, אין סמכות לעסוק בענייני נישואין וגירושין. הסמכות לעסוק בענייני נישואין וגירושין, ניתנה רק לבתי הדין הרבניים. חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (גירושין ונישואין), התשי"ג– 1953 קובע כי לבית המשפט לענייני משפחה, מוקנית הסמכות לעסוק בכל עניין משפחתי, למעט ענייני נישואין וגירושין.

אילו נושאים מגיעים לפתחו של בית המשפט:

נציג מספר דוגמאות ל"ענייני משפחה" המגיעים לבית המשפט לענייני משפחה, כדלקמן:

תביעה למשמורת והסדרי ראייה: כאשר ההורים מתגרשים, הם נדרשים לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן, שאצלו יהיה הילד ברוב הזמן. בעת אי הסכמה בין הצדדים לגבי המשמורת, התביעה תוגש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני. אם מדובר בתביעה בהליך גירושין, התביעה תוגש לבית הדין הרבני, שכן אליה כורכים את נושא המשמורת. בעניין הסדרי הראייה, האב זכאי לבקר את ילדו שנמצא אצל האם, פעמיים בשבוע, כל סוף שבוע שני ומחצית מחגים ומחופשות.

התרת נישואין: בית המשפט עוסק בהתרת נישואין כאשר בני הזוג רוצים להתחתן עם אחר, ועל מנת שייחשבו פנויים, מוגשת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה. חשוב לציין, לא מדובר באנשים בני אותה דת, אלא כל אחד מבני הזוג הוא בעל דת אחרת, או כאשר אינם שייכים לדת מסוימת. במידה ובני הזוג הינם אותו בעלי דין, אזי בית המשפט יבחן זאת בהתאם לדין החל עליהם. במידה ובית המשפט אינו יודע על דינם של בני הזוג, הוא יצטרך לבחון את התרת נישואיהם מכוח הדין שחל במקום שבו נערכו הנישואין.

אימוץ ילדים: החוק אשר מגדיר את הליך אימוץ ילדים הוא חוק אימוץ ילדים, תשמ"א–1981 (להלן: "חוק אימוץ ילדים"), בבסיסו עומד העיקרון המנחה, שהוא "טובת הילד", לפי סעיף 1ב לחוק האימוץ: "בעת בחינת טובת המאומץ בהחלטות בהליכי אימוץ יובאו בחשבון זכויות הילד, צרכיו והאינטרסים שלו, לרבות זכותו ליציבות ובכלל זה צמצום העברתו ככל הניתן בין מסגרות או בין משפחות".

הליך האימוץ יחל בעת שהורים הביולוגיים נתנו את הסכמתם. אימוץ ייעשה על ידי הורים מאמצים נשואים. יינתן צו אימוץ להורה יחיד, רק בתנאי שבן זוגו הוא ההורה שמאמץ או שאימץ אותו קודם לכן ו/או במידה והורי המאומץ נפטרו והמאמץ העכשווי הוא מקרוביו של המנוחים ואינו נשוי.

כמו כן, המאומץ יהיה בתקופת מבחן במשך שישה חודשים, שבהם יבדקו העובדים הסוציאליים, האם ההורים כשירים לאמץ את הילד. חשוב לציין, כי הורה ביולוגי שיתחרט על החלטתו למסור את הילד, יעשה זאת רק במידה ולא חלפו ששת החודשים מיום מסירת הילד להורים המאמצים או מהיום שבו ההורים הביולוגיים נתנו את הסכמתם בחתימה על מסמך.

תביעת מזונות: תביעת מזונות נועדה לשמר את רמת חייה של האישה בעת פרידה מבעלה ועד לרגע שאינם נשואים עוד. כמו כן, התביעה כוללת תביעת מזונות ילדים אשר נועדה לשמר את רמת חייהם של הילדים, כאשר עיקרון העל הוא "טובת הילד".

ענייני ירושות וצוואות: אין אדם שלא ייתן את נשמתו לבורא, אך בעת מותו של אדם, עזבונו (דהיינו – מסת הנכסים שברשותו), יועבר ליורשיו, בין אם מכוח צוואה, ובין אם על פי דין. הסמכות לעסוק בענייני ירושות וצוואות, מכוח חוק הירושה, התשכ"ה–1965, שמורה לבית המשפט לענייני משפחה.

לסיכום:

מדובר בהליך מורכב וסבוך, אשר מערב לא מעט גורמים בעת הליך האימוץ. חשוב לזכור כי לנושאים הנידונים יש השלכות הרות גורל על כל הצדדים הנלווים להליך. כמו כן, קיימת התמודדות לא פשוטה, וזאת מכיוון שקיימת ערכאה מקבילה, בית הדין הרבני, המחייבת הכרה ובקיאות בפני עצמה. זאת ועוד, מרוץ הסמכויות מתנהל יום יום בין הערכאות השונות. אי לכך, חשוב להתייעץ ולהסתייע, בעת גיבוש ההחלטה לאיזו ערכאה לפנות, בעורך דין מקצועי העוסק בתחום דיני המשפחה.

 
שאל אותנו שאלה

שאל אותנו שאלה

לייעוץ משפטי צרו קשר

לפגישת ייעוץ התקשרו:

052-2927602

03-6521605

או צרו איתנו קשר באמצעות הטופס