הכלל הוא שכל אדם הינו חופשי ובעל זכויות משפטיות – וכך גם לגבי חובות. כל עוד החוק לא שלל מאדם מסוים את הזכות ליהנות מזכויות ומחובות משפטיות, הרי שכל אדם מוחזק בתור כשיר מבחינה שכלית וכפועל יוצא, כשיר לביצוע פעולות שלרובנו נראים טריוויאליות. הזכות לדאוג לעצמנו וכן הזכות להיות אחראים למעשינו, כוללות בין היתר – את הזכות לנהל את ענייננו הכספיים בעצמנו וכן לשמור על מצב בריאותנו ולפעול במסגרת החיים האישיים שלנו, על סמך רצוננו. עם זאת, לברירת המחדל המתוארת, שלמעשה חלה על כל אזרח ואזרחית ישראליים, קיים חריג והוא: במקרה שבית המשפט שולל מאתנו את הזכות לדאוג לענייננו האישיים, או כאשר החוק שולל זאת.

אם נפשט, ברירת המחדל החוקית היא שלכל אדם ישנה כשרות משפטית לפעולות ולחובות. במקביל, במידה ובית המשפט שלל את הכשרות הזו, בשל מצבנו הנפשי או השכלי, הרי שאז עשוי להתמנות לנו אפוטרופוס, אשר ינהל את ענייננו, או לחלופין – תומך החלטות, אשר יסייע לנו אך לא ינהל את ענייננו. כמו כן, כשרות משפטית, לא בהכרח חייבת להישלל על ידי בית המשפט, אלא לעיתים היא נשללת מכוח הוראות הדין.

במאמר שלהלן, נדון בדיני הכשרות המשפטית ובאפוטרופסות. בין היתר, נסביר מה הדין במקרה שבו אדם לא יכול לדאוג לעצמו, הן מבחינה בריאותית והן מבחינה רכושית. דהיינו, נדון בשאלה – מהו אפוטרופוס לגוף ומהו אפוטרופוס לרכוש. כמו כן נסביר מתי נשללת הכשרות המשפטית ומתי הדין קובע כי אין אנו כשרים מבחינה משפטית. עוד נסביר מי הוא תומך החלטות ומה כדאי לדעת בכלל על דיני הכשרות והאפוטרופסות. כמו כן נדון בשאלה – מהו ייפוי כוח מתמשך.

הערה לפני שנתחיל: המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך מומלץ לפנות למשרדנו.

דיני הכשרות המשפטית במדינת ישראל:

כפי שהסברנו כבר בתחילת המאמר, ברירת המחדל החוקית היא שכל אדם כשיר לזכויות וחובות משפטיות. החריג לכך הוא במקרה שבו הדין קובע אחרת, או לחלופין, במקרה שבית המשפט שולל מאתנו את הזכות להיות חייבים בזכויות וחובות משפטיות. למשל, הדין קובע שקטינים יהיו זכאים לחובות וזכויות מתחום המשפט, אך הדין אוסר על קטינים לבצע פעולות מסוימות ומקל עם הורים של קטין בביטול מעשים מסוימים שביצע הקטין, פריווילגיה שאינה שמורה לבגירים (למשל – בחתימה על הסכמים, בנטילת הלוואות ועוד). לפי החוק הישראלי, גיל הכשרות המשפטית, הוא 18.

בישראל, דיני הכשרות המשפטית קבועים בחוק אשר נקרא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית"). חוק הכשרות המשפטית עוסק בכל הנוגע לכשרות משפטית ואפוטרופסות. כמו כן מסדיר החוק את סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה, בכל הנוגע לשלילת כשרות משפטית וכן מסדיר את סמכותו בשאלות של מינוי אפוטרופוס. חוק הכשרות המשפטית עוסק גם באפוטרופסות בכל הנוגע להורים וילדים.

כפי שתיארנו, ברירת המחדל היא שכל אדם כשיר לזכויות וחובות משפטיות, אלא אם אלו נשללו מכוח הדין או מכוח פסק דין. כך לפי סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית, הקובע כך – "אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו". בהתאמה, סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית קובע את החריג לאותה ברירת מחדל – שאדם כשיר מבחינה משפטית, אלא אם זכות זו נשללה. הבה נצטט את הסעיף במלואו – "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

כלומר, הכלל הבסיסי בדיני הכשרות המשפטית, הוא שכל אדם "כשיר", אלא אם זכותו זו נשללה. שלילה של כשרות משפטית, יכולה להיעשות מכוח חוק הכשרות או לעיתים מכוח דינים אחרים, או בהתאם לפסק דין של בית המשפט.

שלילת כשרות משפטית מכוח החוק:

כאמור, שלילתה של כשרות משפטית עשויה להיווצר מכוח הוראות החוק. מתי לדוגמא? כאשר עוסקים בקטינים. כאמור, הדין הוא שקטין יהיה כשיר למלוא הזכויות והחובות מהתחום המשפטי, כאשר יחצה את גיל 18. אך באשר לקטינים, חשוב להעיר כי שמורות להם חובות וזכויות, אשר מוגבלות במקרים מסוימים. לדוגמא, פעולות כספיות שקטין מבצע, הן ברות ביטול על ידי הוריו או על ידי מי שאמון על טיפולם. אך עדיין, הדין בוודאי לא אוסר על קטין לקחת הלוואה מן הבנק או לערוך הסכם שכירות. כך שאפשר לסכם נקודה זו כך: קטינים כשירים לרוב הזכויות, אלא בסייגים מסוימים.

באשר לקטינים, חשוב גם להדגיש את המטרות העומדות בפני הגבלת כשרותם. אין ספק שקטין מוטה יותר לשינויים ולשכנוע וכן קטינים לא תמיד עשויים להבין את ההשלכות של מעשיהם.

לכן, כדי למנוע פעולות שלא כדין ובפרט ניצול לרעה של קטינים, חוק הכשרות המשפטית קובע כי ישנן פעולות מסוימות ועקרוניות, שקטין לא יוכל לבצע ואף לא רק זאת, אלא גם הוריו לא יוכלו לבצע. לדוגמא, קטין לא יכול לרכוש קרקע על שם אדם אחר ואף אינו יכול להעביר מקרקעין הרשומים על שמו על שם אדם אחר, אף לא בהסכמת הוריו אלא רק באישור של בית המשפט. המרת דת בעניינו של קטין, בוודאי שלא יכולה להיעשות בהסכמת הקטין ואף לא בהסכמת הוריו, אלא רק באישור של בית המשפט, שהרי מדובר בפגיעה קשה בזכותו של הקטין לאוטונומיה וכבוד.

שלילת כשרות משפטית מכוח החלטת בית המשפט:

ישנם מקרים נוספים שבמסגרתם כשרות משפטית עשויה להישלל בהתאם להחלטה של בית המשפט, אשר מוסמך לעשות כן. זהו למעשה הצד השני של חוק הכשרות המשפטית. שלילת כשרות מכוח החוק היא צד אחד של המטבע ושלילת כשרות בהתאם להחלטת ביהמ"ש, היא הצד האחר. סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית קובע כי במקרים שבהם אדם מסוים לא מסוגל, פיזית או נפשית, לדאוג לצרכיו, הרי שאז מוסמך בית המשפט להכריז על אותו אדם – בתור פסול דין.

בקשה להכרזה על אדם בתור פסול דין, יכולה להיות מוגשת על ידי אדם קרוב לאותו אדם וכן על ידי המדינה (לדוגמא – במקרים מסוימים, עובד סוציאלי ועוד). לשם השלמת התמונה, כך קובע סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית: "אדם שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו אינו מסוגל לדאוג לעניינים, רשאי בית המשפט, לבקשת בן–זוגו או קרובו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו ולאחר ששמע את האדם או נציגו, להכריזו פסול– דין". כאשר בית המשפט מכריז על אדם מסוים בתור פסול דין, המשמעות היא כי ימונה לו אפוטרופוס, או תומך החלטות במקרים קלים יותר (נסביר על כך בהמשך). כאשר מתמנה אפוטרופוס לאדם פסול דין, אותו אדם מוגדר בתור "חסוי".

מינוי של אפוטרופוס:

אפוטרופוס הוא אדם שבית המשפט ממנה, לצורך ניהול ענייניו של חסוי, במקרים שבהם בית המשפט קובע כי אדם מסוים הוא פסול דין או חסוי, אשר אינו יכול לדאוג לצרכיו, בין אם למטרה מסוימת ובין אם לתקופה ארוכה יותר. בעת מינוי אפוטרופוס על ידי בית המשפט, מחובתו של בית המשפט לקבוע בכתב מינוי – מהן הסמכויות של האפוטרופוס, עד מתי יימשך מינויו וכן לשם איזו תכלית מתמנה האפוטרופוס. לא פעם, אפוטרופוס מתמנה לנושא מסוים ולא לנושאים רחבים.

למשל, אפוטרופוס יכול להתמנות כאפוטרופוס לרכוש. במקרה כזה, תפקידו של האפוטרופוס יהיה לנהל את עניינו הכספיים של החסוי, לעיתים לתקופה קצרה. מנגד, אפוטרופוס יכול להתמנות בתור אפוטרופוס לגוף. במקרה כזה, תפקידו של האפוטרופוס יהיה לנהל את עניינו הבריאותי של החסוי. דוגמא למינוי של אפוטרופוס לגוף: כאשר אדם מונשם במכונת הנשמה ויש צורך בהול לקבל החלטות בריאותיות בעניינו. במקרה כזה, האדם המונשם לא יוכל לקבל החלטות אישיות הנוגעות אליו ולכן בית המשפט ימנה אפוטרופוס בעניינו, אשר יקבל את ההחלטה בשם אותו אדם. דוגמא נוספת למינוי אפוטרופוס, היא במקרים של מינוי אפוטרופוס לחולה אלצהיימר, אשר כשרותו השכלית, הנובעת ממחלתו, מונעת ממנו לקבל החלטות בעניינו. במקרים כאלו, בכפוף להוכחות בדבר מצבו הבריאותי, עשוי בית המשפט למנות אפוטרופוס לגוף ולרכוש.

חשוב להדגיש כי אפוטרופוס שמתמנה על ידי בית המשפט, מתמנה מתוך הנחה (וחובה) כי ישקול שיקולים הנוגעים לטובתו של החסוי. כמו כן, הדין קובע כי תפקידו של האפוטרופוס לייצג בנאמנות את החסוי ולדאוג לצרכיו, מבלי לשקול שיקולים זרים. במקרים של ספק בכתב המינוי שניתן לאפוטרופוס ובכל שאלה הנוגעת לביצוע תפקידו, רשאי אפוטרופוס להגיש בקשה לבית המשפט לשם קבלת הבהרות. אגב, ישנן פעולות שמחובתו של האפוטרופוס לקבל את רשות בית המשפט בעניינן, כגון – משכון של רכוש ששייך לחסוי, או רישום שמו של החסוי על נכס מקרקעין. כך קובע סעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית. נעיר כי אפוטרופוס שפועל שלא כדין, בניגוד למנדט שניתן לו, או מבצע פעולות שהן לרעת החסוי – חשוף להעמדה לדין פלילי ואף לחבות מכוח דיני הנזיקין.

שיקולי בית המשפט במסגרת מינוי אפוטרופוס:

ככלל, בית המשפט ימנה אפוטרופוס בעת הצורך, לרבות אפוטרופוס זמני. עם זאת, המטרה בהתאם לחוק הכשרות המשפטית, היא להימנע ממינוי של אפוטרופוס, אלא במקרים שבאמת מצדיקים זאת. ככלל, סעיף 33 לחוק הכשרות המשפטית מונה ומגדיר את השיקולים שבית המשפט צריך לשקול, במסגרת מינוי אפוטרופוס: "(א) בית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס – (1) לקטין ששני הוריו מתו או שהוכרזו פסולי-דין או שהאפוטרופסות לקטין נשללה מהם לפי סעיף 27, או הוגבלה לפי סעיף 29 או שהם אינם מסוגלים למלא כלפי הקטין את חובותיהם לפי הפרק השני או שהם נמנעים, ללא סיבה סבירה, מלמלא את חובותיהם האמורות, כולן או מקצתן; (2) לקטין – בנסיבות האמורות בסעיף 28 או בסעיף 29; (3) לפסולי-דין; (4) לאדם אחר שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לענייניו, כולם או מקצתם ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו; (5) לאדם שאין עדיין אפשרות לזהותו; (6) לעובר".

מסעיף 33 לחוק, אנו יכולים ללמוד כי אפוטרופוס יכול גם להתמנות לעובר שטרם נולד. כמו כן, ניתן למנות אפוטרופוס במקרים שבהם קיים קושי לזהות אדם מסוים. עוד אנו למדים, כי סעיף 33 לחוק הכשרות, מבקש לאזן בין הצורך למנות אפוטרופוס במקרים מסוימים, לבין הרצון לשמור על כבוד האדם החסוי וזכותו לאוטונומיה.

זאת ועוד, בהתאם לסעיף 34 לחוק הכשרות המשפטית, אפוטרופוס יכול להיות גם תאגיד וכן כל אדם. עם זאת, בדרך כלל ניתקל בסיטואציות שבהן בית המשפט ממנה כאפוטרופוס אדם קרוב לחסוי, כמו למשל – ילדיו, אחיו, הוריו ועוד. במקביל, ישנם מקרים שבהם המדינה מתמנה לאפוטרופוס לטובת חסוי ואז הטיפול ייעשה בידי אגף במשרד המשפטים שנקרא "אגף האפוטרופוס הכללי".

נעיר כי כיום, ישנה מגמה שלפיה יש להימנע ממינוי של אפוטרופוס ולהעדיף אמצעים פחות דרסטיים. בין היתר, ישנה אפשרות למנות מיופה כוח מטעם החסוי וכן ישנה אפשרות למנות לחסוי תומך החלטות, שהוא למעשה אדם שמסייע לחסוי ולא מנהל את עניינו. את הסיבות לשינוי הגישה ובפרט בכל הנוגע לתומך החלטות, נרחיב בהמשך המאמר.

כיצד מגישים בקשה למינוי אפוטרופוס?

בקשה למינוי אפוטרופוס טפסים, כוללת מספר נושאים, שאותם נציג כדלקמן: ככלל, בעת הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס, יש להגיש תצהיר ערוך על ידי ומטעמו של עורך דין דיני משפחה וכן לפרט את הנסיבות והטעמים שלאורם מתבקש מינוי של אפוטרופוס.

עם הגשת הבקשה, לרוב ייקבע מועד מהיר יחסית לדיון, אך חשוב לדעת – כי במסגרת הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס, יש להעביר העתק גם למדינת ישראל, אשר תביע את עמדתה בנושא. עוד נעיר, כי בקשה למינוי אפוטרופוס מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה, אשר מוסמך לעסוק בבקשות אלו. כמו כן, במידה ומוגשת בקשה למינוי אפוטרופוס לגוף, הרי שרצוי מאוד לצרף לבקשה חוות דעת רפואית או מסמכים רפואיים. במסגרת הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס, יש גם לצרף כתב הסכמה מטעמו של המבקש או אדם אחר שמעוניין לשמש בתור אפוטרופוס.

אפוטרופוס טבעי:

סוג נוסף של אפוטרופסות הוא אפוטרופסות טבעית. הכלל, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית, הוא כי ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם. דהיינו, ההורים מוסמכים ככלל לקבל החלטות בעניין ילדיהם וכן האפוטרופוסיות בהתאם לחוק הכשרות, מקנה להורים את החובה לגדל את ילדיהם, לדאוג לצרכיהם וכן לדאוג לחינוכם. בהתאמה, הדין קובע כי גם ילדים מחויבים לפעול בהתאם להוראות הוריהם ולנהוג בהם בכבוד הנדרש והמתבקש. כפי שתיארנו, ישנן גם החלטות מהותיות שהורים אינם יכולים לקבל בעניינם של ילדיהם, אלא באישור של בית המשפט.

תומך החלטות:

כפי שתיארנו, כיום קיימת מגמה של שינוי בתחום האפוטרופסות, שמתבטאת ממעבר לניהול עניינו של חסוי, לסיוע לחסוי. כלומר, המגמה היא העדפת זכותו של החסוי לכבוד ואוטונומיה והימנעות ממינוי אפוטרופוס שיהיה אמון על ניהול עניינו של החסוי. אותה מגמה באה לידי ביטוי גם באפשרות שנוצרה כיום מבחינה חוקית, לא למנות אפוטרופוס לחסוי, אלא למנות לטובתו תומך החלטות. תפקידו של תומך ההחלטות אינו לקבל החלטות בשם החסוי ולנהל אותו במלוא מובן משמעותה של המילה, אלא לסייע לחסוי. דהיינו, ללוות את החסוי במסגרת קבלת החלטות, לייעץ וכן לסייע לו בנושאים אחרים שבהם הוא נזקק לסיוע, מחמת גילו או מצבו הפיזי או הבריאותי. אך בניגוד לאפוטרופסות, תומך החלטות לא מנהל את החסוי ובכך נשמרת זכותו של החסוי לאוטונומיה וכבוד. בדרך כלל, בית המשפט ימנה תומך החלטות שהוא קרוב משפחה של החסוי או אדם שהחסוי מכיר.

חשוב לזכור, כי הטעם למינוי תומך החלטות, נובע גם מן הדרסטיות שנלווית למינוי של אפוטרופוס. ישנם אנשים חלשים, פיזית או נפשית, או תשושים וכן מבוגרים מאוד, שאומנם מתקשים בניהול חיי היומיום, אך מודעים לנעשה בעניינם וכן מודעים לעצמם וכפועל יוצא, הם גם מסוגלים להגיע להחלטות לבדם. לכן, לא בכל מקרה נדרש אדם חיצוני שינהל את החסוי. לכן, תומך החלטות הוא צעד מתון וראוי בהרבה.

ייפוי כוח מתמשך:

כיום, חוק הכשרות המשפטית מאפשר לאדם להקנות ייפוי כוח מתמשך לקרוב משפחה או אדם אחר. משמעותו של ייפוי הכוח היא, שבמידה ומייפה הכוח לא יוכל לתפקד מבחינה שכלית או גופנית, אזי מיופה הכוח יוכל לפעול בשמו ולקבל בשמו החלטות. למשל, לא פעם נהוג להעניק ייפוי כוח מתמשך לילדיו של מייפה הכוח, כך שבעת צרה הם יוכלו לקבל החלטות בשמו, הן בפן הרכושי והן בפן האישי. למען הסר ספק, אין סתירה בין האפשרות לעתור לבית המשפט ולהתמנות כאפוטרופוס, לבין העובדה שאדם מסוים מחזיק בייפוי כוח מתמשך. דהיינו, גם מיופה הכוח המתמשך, יהיה זכאי לבקש להתמנות כאפוטרופוס.

לסיכום:

בסופו של דבר, דיני הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עוסקים בדיני נפשות. הם עוסקים בדברים העקרוניים והחשובים בחיים – שיכולים להיות ילדינו, הורינו המבוגרים או קרובים אחרים שלנו. לכן, חשוב מאוד להכיר את הדין באשר לאפוטרופסות ובכל מקרה להיעזר בעורך דין משפחה, בעת הצורך.